עם הצעת החוק על מיני נאיה, שהוכרז על ידי נשיא הסנאט, השירות הצבאי יוחזר, אך בצורה לא מחייבת ולמשך "שירות" של ארבעים יום, לקבוצות מוגבלות של מתנדבים. אנו למדים שיש לזה מטרה של לקדם רוח אזרחית ואהבת הארץ. ולשם כך היינו פונים להתנסות ישירה, בשטח, של ערכי התרבות הצבאית, הנחשבים מעצבים, או שימושיים גם מחוץ למציאות של עולם הכוכבים.
המוטיבציה ליוזמה זו מכבדת את המצב הצבאי, כפי שהוא הוגה ומאורגן כאן. החייל האיטלקי פועל על בסיס ההוראות החוקתיות של סעיף 52 (הגנת המולדת היא חובה קדושה...) שמשתלב עם סעיף 11 (איטליה דוחה מלחמה כמכשיר ליישוב סכסוכים בינלאומיים..), שגם מקים … הגבלות על הריבונות הלאומית הנחוצות לשלום וצדק בין מדינות. לָכֵן, לאיטליה יש ייעוד לא קלאוזוויציאני, במובן שהוא לא משווה מלחמה לפוליטיקה (מלחמה היא המשך הפוליטיקה באמצעים אחרים, אומר קלאוזביץ), אך דוחה זאת. יתר על כך לא מתכחש לזה כתופעה בפני עצמה, כהתרחשות אפשרית, שעבורה נשקפת תמיד ההגנה המזוינת של המדינה וחובתו של כל אחד להשתתף בה (חובה מתמתן על ידי הכללים הנוגעים לסרבנות מצפונית). מהכתבה זו נגזר הקורפוס המשפטי של קוד הסדר הצבאי ותקנת יישום בנושא (צו חקיקה 66/2010 וצו נשיאותי 90/2010) אשר, בין היתר, מגדיר את משימות הכוחות המזוינים, וכולל את תקנת משמעת צבאית. מערכת כללים זו, אליה יש צורך להוסיף את הדוקטרינה הצבאית (אסטרטגיה, אמנות מבצעית, טקטיקה, נהלים טכניים...) כמכלול מהווה את מערכת ה"ערכים המוצהרים" של התרבות הארגונית הצבאית הלאומית.
המרכיב האתי והדאונטולוגי מוצא ביטוי מדויק בתקנות ובנהלים המקודדים עצמם, אך גם ב"הנחות המשותפות השקטות" בין אנשי הצבא, המתבטאות לרוב ב"חפצים", כמו טקס הנפת הדגל.1. לכן, הפרויקט הוא שהקשר תרבותי זה, עשיר במשמעויות, צריך להיות משותף לצעירי המיני נאיה, כדי לספק להם הזדמנות לחוויה נותנת חיים, שמטרתה לעורר תחושה אזרחית ואהבת הארץ.
אם נכנסים לעיקר, הרוח הצבאית מורכבת מהמודעות שיש למלא את חובתו, בתוך הקהילה הצבאית, ולכן בתנאי של מחויבות משותפת; בהתחשב בתופעת המלחמה, שחייל יודע שהיא מציאות אימננטית, שהיא חיונית, ולכן בהתחשב בחשיפה לסכנת חיים; פועל בכל הנסיבות במשמעת ובנחישות משוכנעת (מילוי המשימה), או תוך עמידה דייקת בהוראות החוקתיות, הרגילות והרגולטוריות המגדירות את החוק, המשפט ההומניטארי הבינלאומי וחיי הצבא בכלל.. L 'אהבת הארץ זהו סנטימנט התואם את האוריינטציה הזו, שנוצר על ידי תחושת השייכות למדינה, מציאות שנבנתה על ידי הדורות שקדמו לנו והוכרה כישות הכרחית לחיים בשלום ושגשוג. בתי ספר צבאיים, אקדמיות וחיל (גדודים ויחידות שוות) משדרים את התופעה הזו, אשר דבקים בה באופן רשמי ומהותי בעת השבעה. כעת, המיני נאיה רוצה להפוך לרגע של מפגש עם ההקשר הערכים הזה, שאליו ניתן לגשת באמצעות חוויה מבצעית.
מאחר שכל פרט הוא נושא הפנומנולוגיה התרבותית שלו, תוצאה של הסביבה בה הוא חי (כיום גם סביבה וירטואלית, עם הלחץ התקשורתי שנוצר על ידי השפעה ומעצבי טרנדים נוספים, בהישג ידם של כולם באמצעות המכשירים בהם אנו מצוידים), ושל החינוך המתקבל, יהיה צורך לנהל, במסגרת הצריפים ובמהלך ארבעים יום, השוואה בין תרבויות שונות כך. , באופן ביקורתי, הניאופיט הופך מודע לבסיס הערכי של המצב הצבאי ומברך אותו בתהליך האימון המבוסס על הניסיון שלו. לפיכך, העברת האמצעים לצעירים הלהוטים לחוות חוויה זו את המרכיב האתי והדאונטולוגי של הכוחות המזוינים האיטלקיים, בזמן הזמין, מהווה את המוקד של ההוראה, והיכולת לעשות זאת בצורה נאותה מוגדרת מראש כמבצע תובעני במונחים של מורכבות והיקף. יתרה מכך, בהנחה שהמיני נאיה כפעילות התנדבותית, יש להניח שהמשתתפים כבר יהיו בעלי אוריינטציה טובה.
אחרת היה הדבר כאשר כוחות החימוש גייסו מתגייסים באמצעות מערך שירות החובה והמפקדים היו צריכים להניע את החיילים בפעולות היומיומיות שלהם ובביצוע אימונים ושירותי צריפים וחיל המצב. אבל זה היה מוצלח, בסיפוק, כפי שניכר היום מהנוכחות של מתגייסים לשעבר לאגודות הנשק הרבות.
עם זאת, כעת יש מקום לסטייה. מתווכחים על ערכי המצב הצבאי האיטלקי2 נשמע מוזר, דיסוננטי מבחינה סמנטית, המונח של מיני-נאיה.
"נאיה" היא מילה מיושנת, שמקורה בכמה הנחות שליליות שבשתיקה ומשותפת של זמן רחוק כעת, ומבטאת חוסר התנגדות לסוג מסוים של מערכת יחסים היררכית. השורש שלו חי בניב הוונציאני, פריוליאני (נראה שהמילה נאיה הומצא על ידי האלפיני במהלך המלחמה הגדולה) והוא מייצג גאניה, מבחינה סמנטית משמעות שלילית של היררכיה. תחת נאיה פירושו להיות נתון למי שמבצע את פעולת הפקודה, שייך בדיוק לשושלת הממונים בתפקיד: מאחורי התותחים, מול הסוסים ו... הרחק מהממונים, דיקלם פתגם של צריפים, בדיוק של אותה תקופה. אז, בעוד שלפעמים מתאר את עצמו כדרך מבדחת לומר, התנאי נאיה מכיל משמעות שלילית.
במקום אחר נאמר "האם אנחנו גברים או רב-טוראיים?". זה קיים עד היום, ואבוי מקובל פה אחד, לקרוא לרוכשי העבודה (לעיתים בתשלום נמוך ולעיתים ללא הגנה) 'רב-טוראי' עבור המהגרים שלנו, בגידולים המקומיים שלנו. לא רק בעיה סמנטית של המונח נאיה, אם כן, שצריך לפתור. לשם כך, להלן, אקרא ליוזמה "שירות צבאי מזדמן", בתקווה שמנסח החוק יוכל למצוא מילים מתאימות יותר.
בעוד ארבעים יום ובתנאי המקרה, לא ניתן לחשוב על הפעלת לא תהליך הכשרה ולא הקניית מיומנויות. הכשרה דורשת תהליכים ארוכים, ורכישת מיומנות צבאית מצריכה לימוד ותרגול קשת רחבה של תהליכים וכן שימוש בציוד משוכלל.
במקרה של שירות צבאי מזדמן, הקטגוריות של "יודע איך" ו"יודע איך להיות" יוחלפו בהתנסות קצרה בסביבת הצריפים, עם כמה ביקורים באזורי אימונים, במידת האפשר. אימון חי"ר, בסיסי, יכול להיות הנוסחה היחידה שהצבא יאמץ. אם נניח בצד תרגילי הדרכה פורמליים מיותרים - תשומת לב, מנוחה וברכה יספיקו לטקס הנפת הדגל - ניתן לצפות לטיפול בנשק פרטני ולתרגילים פשוטים. המתנדבים יפעלו ביחידות ברמת חוליה ומחלקה, לפי ארגון החי"ר הקל. בכך הם יחוו, בפרט, את חיי הקבוצה ואת מערכת היחסים ההיררכית עם מדריך שהוקצה להם.
אבל יש גם לקחת בחשבון שהקריטיות העיקרית של פרויקט זה נעוצה בקוצרו. תהליכי ההכשרה שאומצו על ידי הכוחות המזוינים מפותחים בהכרח באמצעות קורסים רב-שנתיים המתקיימים באקדמיות צבאיות. והם ממשיכים ביחידות התעסוקה בפיקוח מפקדים הנקראים לשפוט את עבודת הכפופים, ובתוך כך לקבוע את התפתחותם בקריירה. אכן, בעוד שבוע תתרגלו למשטר השעתי של הצריפים, אבל ייקח הרבה יותר זמן להניח את החסכנות, המהותיות האופיינית לחייל שחייב להיות מסוגל להסתגל למצבים הקשים ביותר, יחד עם חוזק נפשי הכרחי כדי למלא את המשימות המוסדיות הקריטיות, כגון משימות מורחבות, אם לא גם את לחימה. כמו כן, יהיה צורך בחוויות מוגבלות כדי להבין מהן היכולות של האדם ברמה הפיזית והפסיכולוגית ולהתגבר עליהן בהדרגה באמצעות פעילות גופנית, כדי להגיע לסטנדרטים שנקבעו, כלומר פונקציונליים לביצוע משימות צבאיות.
בכל הנוגע להטמעת ה תחושת מדינה, אהבת הארץ וכבוד למוסדות, יהיה תלוי כיצד מצפונו של כל אדם יעריך את ההשוואה למציאות העובדתית בה אדם חי, אשר ארבעים הימים של הַדְרָכָה צבא יכול להוות רק קטע קצר.
תוך שנים עשר חודשי שירות צבאי, תהליך הכשרה זה, בפרופורציה סבירה, הושג לטובת הצבא של פעם, והמרכיב המבצעי של הכוחות המזוינים היווה למעשה מגרש אימונים לגיבוש אופי. זה היה, במיוחד, אם היית משרת ביחידות מאוד מבצעיות, שבהן האימונים נערכו בקצב גבוה. מצד שני, מי שמנהל מתנדבים לשירות צבאי מזדמן יום אחד יצטרך לדעת למנות כמה רגעי אימונים עם המחשה של סקירה של חיי הצבא, בהכרח מאוד תמצית, בניסיון לייצר ניסיון משמעותי, אבל לא יותר מזה ניתן לעשות בפועל.
האם זה יספיק כדי להשיג את המטרה המוצהרת? המינוף של העבר, רק הושעה ולעולם לא בוטל, בנוסף לשמירה על מכשיר צבאי המסוגל לפעול בהקשר של הגנה קולקטיבית - זה היה המלחמה קרה - היה לה גם תפקיד של שמירה על יחידות מסגרת שהוקמו בימי שלום להתגייסות במקרה של עימות. נזכיר שבשמונה עשר, אז שנים עשר, אז עשרת חודשי השירות הצבאי, נוצרו כל הכישורים הדרושים לתפקודן של יחידות ארגוניות מורכבות ואוטונומיות, המסוגלות לבצע פעולות טקטיות רבות, כלומר לחיות, לנוע ולחימה. והיחידות הללו קיבלו תוקף גם במונחים של יעילות מבצעית הן בתוך הברית האטלנטית והן ברמה הלאומית. לעומת זאת, המכון שאנו חושבים עליו היום לא יוכל לענות על שום צורך תפקודי של הכוחות המזוינים בגלל ארבעים יום של פעילויות, מתוכננות היטב ככל שיהיו, לא יאפשרו פיתוח מיומנויות צבאיות, אפילו לא ברמה האישית. במקום זה יביא א נטל נוסף על הכוחות המזוינים לשימוש במשאבים: אנשי מדריך ופיקוח, חומרים, אמצעים, צריפים ואזורי הדרכה שכבר קשה למצוא, בנוסף לעלויות במונחים כספיים.
כך, שוב, מתגלה תפקיד שימוש כפול של הכוחות המזוינים, שנקראו כאן לתת שירות לאומה במונחים של תהליכי חיברות ראשוניים/משניים לטובת מתנדבים צעירים, תהליך שאינו קשור כיום למשימות מוסדיות.
אך האם ניתן לשער לבנות מאגר של חיילי מילואים באמצעות שירות צבאי מזדמן כדי להאכיל, במידת הצורך, יחידות קאדר, או לשלב את אלו שכבר בחיים? יצירת מאגר חיילי מילואים ידרוש מגוון רחב באמת של נטיות: חזרה של תקופות ריקול להקניית מיומנויות אמיתיות, הכנסת קורסי התמחות לרכישת מיומנויות מורכבות יותר, אך גם יצירת בסיסים לוגיסטיים לניהול מאגר חומרי גיוס. ועוד לפני כל אלה, בנייה מחדש של מערכת גיוס בירוקרטית, המשולבת כראוי בשטח, במודל של זה שכבר היה קיים לפני הפסקת השירות הצבאי. אז אנשים צריכים לקבל מוטיבציה להצטרף לקריאות לשירות עם תמריצים נאותים, כדי שיוכנסו למערכת המשפטית שלנו.
אך האם אז ההתגייסות תהיה הכרחית, או מועילה למדינתנו? כמה כוחות נדרשים היום כדי להתמודד עם קונפליקט היפותטי? ואיך צריכים להיות הכוחות האלה? כדי לענות על שאלות אלו יש להתייחס למדיניות ההגנה והביטחון הלאומית, להערכת הסיכונים והאיומים, תוך התחשבות במיצוב הבינלאומי.
הברית האטלנטית, כידוע, היא הגנתית במהותה ומספקת הגנה משותפת, כלומר חלוקת נטל במקרה של עימות. איטליה דבקה בה מלכתחילה, ומקבלת גם את האילוץ החיצוני של העברת הריבונות, מוגבלת ומתפקדת לשלום ויציבות בינלאומיים. לכן, בעיקר במקום הזה יש להעריך את הישות שחייבת להחזיק במכשיר הצבאי, כדי להיות אמינה בתרחישים הגיאופוליטיים הנוכחיים. לבסוף, יש לשקול את השימוש שניתן לעשות במילואים. ההיסטוריה הצבאית יכולה לספק אינדיקציות בהקשר זה, אך הסכסוך המתמשך באוקראינה הוא גם מכריע. שם, שרואים סוגים שונים של לוחמים בעבודה, אפשר להעריך שהנחשפים ביותר הם חיילי מילואים, כי הם אומנו באופן סופי, הובאו לחזית והוצבו ביחידות ללא קשרי קביעות חזקים או רוח גבית. כל זה הופך אותם לפגיעים בפני האויב, אך גם בלתי מתאימים להתמודד עם תנאי הסביבה העוינים ביותר וחיים בתעלות. המשמעות היא שבמלחמה, חיילי המילואים מהווים את החוליה החלשה בשרשרת היכולות הצבאיות שהמדינה פורסת. זה קורה אפילו ביתר קלות כאשר ההסדרים שאומצו ליצירת רכיב זה אינם מתאימים לתרחישים טיפוסיים warfighting. בפרספקטיבה זו, לדעתי יש לשלול שימוש בשירות צבאי מזדמן להאכלת מאגר של חיילי מילואים.
התרבות הארגונית הצבאית היא תופעה דינמית, בטרנספורמציה מתמשכת, שיכולה לפנות להישגים ביעילות, שתמיד תואמת את התכנים הערכיים; או לכוון את מסלולו לעבר אינבולוציה, ירידה ביעילות המבנים, יצירת אקלים פנימי לא מתפקד יותר ויותר, אשר רואה בהכרח את היחלשות הערכים הבסיסיים והדאונטולוגיה. גורמים חיצוניים, לרבות מדיניות צבאית, טיפול במכשיר על ידי מקבלי ההחלטות הפוליטיים האחראים לו וסיבות פנימיות יכולים להשפיע, בכיוון זה או אחר: פעולת הפיקוד, איכות כוח האדם, שימוש בזמין. משאבים והדרכה.
אם מניחים היום להחזיר שירות צבאי אם כי חלקי, עם מטרות חינוכיות, בבסיס יש הכרה בערך. את הקרדיט יש לשלם למי שנחשף יותר הצליח להראות אותו ולהעביר אותו במלואו. אני חושב על כמה, אפילו במה שנקרא משימות שמירת שלום, נפלו לתפקיד, או נפצעו, במסגרת תפקידם. אבל גם לכל האחרים שתמכו במאמץ הארגוני הכולל. ואיך אפשר שלא להיזכר באלה שבמקרה של מגיפה או אסון טבע, הוכיחו את יעילותו של הכלי הצבאי.
מה תהיה בחירתו הסופית של המחוקק, כעת לא ניתן לדעת. עם זאת, התקווה היא שההכרה במעלות הצבאיות של כוחותינו המזוינים תתמוך גם במדיניות צבאית נאורה ואפקטיבית כלל-צדדית, כגון לשמר את העושר הרוחני של המצב הצבאי, על ייחודו, ובו בזמן. להבטיח את היעילות של מכשירים, כפי שדורש היום חזון אסטרטגי ברור וצופה פני עתיד.
gen. ca (ris.) Antonio Venci
1 כל מי שרוצה להתעמק ב תרבות ארגונית צבאית תמצא טיעונים ב: מרכז ללימודי צבא. "תרבות ארגונית צבאית". (https://www.centrostudiesercito.it/cultura-organizzativa-militare.html).
2 אנו מדברים על תרבות ארגונית צבאית איטלקית, כי כפי שכבר הוזכר, היא מבוססת על חוקים ותקנות התקפים כאן. לכן, לכל מדינה יש תרבות ארגונית צבאית משלה, גם אם קווי הדמיון הם רבים, במיוחד בביטויים החיצוניים של החפצים.
צילום: הצבא האיטלקי / אינטרנט / ISAF
