בוקר טוב, אני קורא של המגזין שלך, בימים האחרונים קראתי במקרה מאמר על החפץ ומיד לאחר מכן רציתי לכתוב לך על הניסיון שלי בגדוד ההוא.
מהימים הראשונים של ינואר 73' ועד סוף מאי של אותה שנה, הייתי, למרות שהייתי מ"פ ראשון, מנהל שירות הבריאות של אותה רמ"ט בצריף גטי לולי בקאסינו, פיקד בשעה הפעם על ידי סגן אל"ם. ו. ג'וזפה קלקוני, הייתי (ואני) נשוי ומסיבה זו הדרגה הזו אפשרה לי לינה בבניין המרפאה הגדול יחד עם אשתי.
בתקופה ההיא ה-80 היה רג"ט CAR למגויסים הן ל-EI והן ל-AM, מדי פעם הצריפים הגדולים אירחו גם קבוצה טקטית ובאותה תקופה הוא אירח את הקבוצה הטקטית של מפקדת החי"ר ה-157 "אריות ליגוריה "ידוע גם כי כולם ענבו עניבה אדומה! (rgt עכשיו מומס)
בסביבות ה-80 במארס נבחר קאסינו על ידי המטכ"ל כבית ספר נסיוני ל-VFP הראשונים, אלה היו נערים בני 16 שנשלחו לנשק לפעמים גם בגלל מצבם המשפחתי הקשה... אני זוכר היטב את קריאות של מישהו ברגע העזיבה של קרובי המשפחה שליוו אותם לצריף ואני זוכר גם את עבודתה של אשתי שעזרה לי לעודד אותם.
במאי הועברתי, כדי להתקרב לביתי, לצריף Falconara Marittima של ה-28 rgt f. פאביה בפיקודו של קול. סילבסטריני, במקרה, הועבר מיד אחרי מה-80!!!
עם השחרור נשארתי במילואים והגעתי לדרגת קפטן רפואי ראשון.
לאחר כחמש עשרה שנים חזרתי לקאסינו כדי להכיר לילדים שלי את הצריפים, לא מצאתי אותו עוד באזור הכפרי אלא מוקף בבניינים חדשים, כולל כאלה המיועדים למשפחות של אנשי צבא.
לאחר שעצרנו את המכונית במרחק מתא הזקיף, הורחקנו בתוקף, אולי בגלל שטעו בנו כמחבלים וההסברים שלי לגבי הסיבה לסקרנותנו לא הועילו...
אם חלק מהקוראים מזהים את עצמם במה שכתוב ורוצים צור איתי קשר, אשמח לענות.
תודה לצוות העורכים
ג'וזפה בריצי
