כמה הרהורים על הצבא הרוסי

המלחמה (כי על זה מדובר) באוקראינה, אם מצד אחד הפתיעה משקיפים רבים, מצד שני היא אפשרה לדעת טוב יותר את היכולות המבצעיות האמיתיות של הצבא הרוסי. לא רק זאת, מעבר לבעיות הברורות של השרשרת הלוגיסטית, שהודגשו ללא רחם במהלך המערכה הצבאית הרוסי, הוצג לתשומת לבם של פרשנים בינלאומיים צבא אשר, למעט כמה יחידות מובחרות, לא מצליח להיות יעיל כמונו. הפער הגדול במספרים ובציוד, הוא ציפה למה שנראה ככוח צבאי רוסי מכריע.

מתחילת הסכסוך אנו מוצפים במידע על שיירות שנחסמו, חיילים עריקים משאירים את ציודם על הקרקע, כלי רכב שננטשו בגלל שנגמר להם הדלק, חיילים משוטטים רעבים עקב מחסור באספקה ​​מספקת של מזון, גנרלים. נהרג כי מיקומם התגלה על ידי האזנה לתקשורת בטלפון סלולרי. מצב כולל שסותר את המחקרים המאוחדים של המגזר. כתוצאה מכך, רבים תהו האם הצבא שעלה מהדיווחים הוא באמת הצבא שבמשך עשרות שנים דורג כחזק בעולם או שמא מה שעלה מהנרטיב של השליחים הוא פרי תעמולת המלחמה.

עם זאת, כמה עובדות אובייקטיביות של מסע המלחמה נמצאות שם לעיני כל. הקרמלין קיווה לסיים את המבצעים הצבאיים במהירות, בהנחה של התנגדות אוקראינית חלשה וכאוטית, אפילו נעדרת באזורים מסוימים, ולהניח גישה ידידותית רחבה מצד האוכלוסייה. במקום זאת, בניגוד לציפיות הרוסיות, התברר שההתנגדות הייתה מאורגנת, חמושה היטב ונחושה, הן על ידי הצבא הסדיר האוקראיני והן על ידי כוחות המתנדבים וחיילי המילואים שהתגייסו בחלק גדול מהמדינה.

האסטרטגיה הרוסית עברה אפוא מ הבליץ קריג למלחמת הפצצות שטיחים, עם סדרה של מצור עירוני מבעית כדי להחליש את המורל של המגינים. בעצם, להרוס את אוקראינה במקום להכניע אותה. לפני מספר ימים הייתה נסיגה מתקדמת של כוחות רוסים, שהתרכזו בחלק המזרחי של השטח האוקראיני ולאורך רצועת החוף בים אזוב והים השחור.

נראה שבלב העניין עומד חוסר תיאום, תכנון ובעיקר אימונים בקרב הכוחות הרוסיים, המורכבים ברובם מצעירים לא מאומנים או בעלי מוטיבציה. התנהלות לחימה שהוכיחה עד כה רחוקה ממה שהאמינו "... כוח ממושמע ומתוחכם... שיכול היום להתמודד עם ההקשר העולמי עם אופי חדש, מעמד מחוזק ויכולות שלא ניתן היה להעלות על הדעת לפני כמה שנים..."ⁱ. צבא שלפיכך לא התברר עד כה כמכונת המלחמה שחשבו שהיא.

על אף דבריו של פוטין, יתרה מכך, מתחילת המבצעים הצבאיים הועסקו גם אנשים שעם כישוריהם הדלים לא ייראו מקצועיים.

למה הקשיים האלה?

אנשי הצבא הרוסי

בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, נפילת חומת ברלין חשפה לעולם צבא רוסי מוזנח, מרושש ובלתי יעיל, משום שלרוב, מיושן מבחינה מבנית וטכנולוגית. לאחר קשיים רבים בשנת 2003, שר ההגנה דאז, סרגיי איבנוב, כדי להפוך את הגיוס לאטרקטיבי יותר ולהחיות צבא השתטח, פתח ברפורמות שאפשרו לאנשי הצוות לא לעמוד עוד באמצעי ההישרדות שלהם. רפורמות אלו נועדו גם ליצור צבא קטן יותר, אך מודרני יותר, מקצועי ונייד ביותר, המסוגל להגיב כראוי להתחייבויות אזוריות, בעוד שההרתעה מפני האיומים הרלוונטיים ביותר תמשיך להיות מובטחת על ידי הארסנל הגרעיני. מועסקים כוח אדם.

צבא, אפוא, שהיה לו יכולת לבטא בצורה נאותה את השימוש בכוח, להיות מעורבב עם התקפות סייבר ותעמולה רבת עוצמה בשירות המשטר, כפי שחזתה הדרך ה"היברידית" החדשה למלחמה.ⁱⁱ.

כך החלה מלאכת ארגון מחדש ומודרניזציה של הכלי הצבאי היבשתי הרוסי, עם רכישת חימוש חדש, מערכות פיקוד ובקרה חדשות ועם התמקצעות מתקדמת של מה שהיה פעם מכשיר שהורכב כמעט אך ורק מגויסים.

עם זאת, הקמת צבא מקצועי היא לא רק שאלה של רצון, אלא בעיקר של זמן וכסף (אימונים, ציוד וכו'...). יותר מדי אנרגיה למדינה שלמרות שהיא עצומה ועם משאבי טבע עצומים, יש לה תוצר נמוך מזה של ספרד בלבד. למרות הרצון המובע לשפר את התנאים והתפעול, מעבר מתקציב של 23,6 מיליארד דולר (2000) ל-61,7 מיליארד דולר (2020)^ג, בהשוואה להתחייבות האמריקנית, המשאבים שהוקצו לצבא הרוסי לא עלו על 5% ו-8% בהתאמה מהסכום שהוקצה באותה תקופה על ידי ארה"ב (475 מיליארד דולר ב-2000 ו-778 מיליארד דולר ב-2020). בנוסף, המעורבות הצבאית הממושכת בסוריה ספגה חלק ניכר מההקצבות בעבר. זה אמנם אפשר למוסקבה לרכוש קרדיטים מדמשק, מה שאיפשר לה להופיע מחדש כשחקנית בגיאופוליטיקה של הים התיכון, אולם היא צמצמה משמעותית את המשאבים להקדיש לארגון מחדש של הצבא.

התוצאה היא שרוסיה, שקמה מהמשבר החמור שאפיין את שנות התשעים של המאה הקודמת והשנים הראשונות של שנת XNUMX, לא הצליחה להחזיק במשאבים מתאימים כדי להתמקצע במלואה במחלקות הצבא שלה. ההון המועט שהוקצה, למעשה, הופנה בעיקר לכוחות מיוחדים, מחלקות מיוחדות מאוד שהכשרה ארוכה ויסודית חיונית להן. אף על פי כן, הבעיות הלוגיסטיות העצומות המשפיעות על הכלי הצבאי הקרקעי הרוסי גם הפחיתו באופן דרסטי את יעילותן של אותן יחידות, וגרמו לאבדות כבדות במהלך המערכה הצבאית האוקראינית. מחלקות שלא ניתן להחליף בטווח הקצר/בינוני.

לכך מתווספת עוד בעיה שקשה לפתור. ה"התפתחות" הדמוגרפית הנוכחית אינה מאפשרת למוסקבה להשיג את הגיוסים הדרושים מבחינה מספרית כדי לעמוד ברמת השאיפה שלה. אפילו לא החוקה האחרונה יחסית של משמר לאומי (בכוונותיו של פוטין מעין "פרטוריאנים") אפשרו להעלות את רמת האיכות הכוללת, מאחר שהאילוצים הכלכליים הקשורים לאימונים ולדרישות הציוד לא בוטלו מהותית^iv.

הצבא הרוסי, אם כן, עדיין מורכב מלפחות מ-38% מהכוחות המורכבים מגויסים, שנקראו לשירות צבאי למשך שנה (עד 2008 זה היה 18 חודשים)^v.

למגבלה המספרית נוסף אילוץ גדול נוסף, האיכותי^vi. נראה שאפילו השיפור הכולל באיכות החיים של אנשי הצבא לא יצר את התנאים למשיכת אנשים מוכשרים יותר או בעלי מוטיבציה גבוהה יותר.

במהלך התקופה הסובייטית, השירות בצבא נחשב למחווה פטריוטית ביותר ולדרך לעבור מגיל ההתבגרות לבגרות. כפי שכותבת איווה סאביץ', תפיסה זו פחתה בהדרגה, גם עקב התפשטות שיטות אלימות פנימיות (ערפול נרגז), מה שהוביל לכך ש-70% מהרוסים הצעירים כבר לא רואים בשירות צבאי בצבא אפשרות לצמיחה. תפיסה משותפת למשפחות, שעושות הכל כדי להימנע מהרשמת ילדיהן. אין זה מפתיע, אם כן, ששחיתות משמשת לעתים קרובות כדי להימנע משירות צבאי. הדבר מאפשר לצעירים מהשכבות האמידות להימנע מללבוש מדים, משאירים את הנטל הזה לשכבות הפחות אמידים ובדרך כלל מגיעים מהאזורים הנידחים ביותר של הארץ. התוצאה היא שבשנת 2008, לא פחות מ-30% מהמוקראים לנשק נמצאו לא כשירים לשירות.^vii.

בעצם, כמעט כל המתגייסים מגיעים מהמעמדות הפועלים הצנועים והעניים ביותר, ומהאזורים המבודדים ביותר בארץ, על כל המשתמע מכך גם ברמה התרבותית. יתרה מכך, בקרב אלו שאינם יכולים להימנע משירות צבאי (אלה שנולדו לאחר שנת 2000), אחוז ניכר אינו במצב בריאותי תקין, דווקא בגלל בעיות הקשורות לעוני ותנאי חיים צנועים. עוני שמגיע ל-12-15% במחוזות העשירים ביותר, כדי להגיע ל-60-70% באזורי סיביר.

לכך מתווספות השיטות המשמשות לעתים לגיוס, שעשויות לכלול התקרבות של צעירים ברחוב, ברכבת התחתית, מול מעונות האוניברסיטאות או ישירות לבתי המגורים, משם מביאים אותם ישירות, לרוב בכוח, ל המחוזות הצבאיים להערכה מהירה, רישום והעברה ליעד השירות^viii.

לבסוף יש להדגיש שלצבא הרוסי יש "... יותר מדי קולונלים ומעט רב"ט..."^ix. חוסר איכות יחסי של קצינים בדרגות הביניים ושל תת-קצינים, אפוא, אלו המתקשרים ביותר עם הכוחות, אלו שצריכים להוביל אותם לקרב. הנהגה לא שלמה של היחידות הרוסיות הקטנות, שתוצאתה הייתה שהמורל של החיילים והאמון בשרשרת ההיררכית ירדו כנראה מעבר לכל גבולות, מה שאילץ את מוסקבה לשלוח גנרלים רבים לקו החזית כדי שתוכל לכוון. את המבצעים באופן אישי ולנסות להחיות את המורל של הכוחות. גנרלים שהפכו במהרה למטרה מועדפת של צלפים. בעוד מותו של גנרל במהלך מלחמה הוא בדרך כלל אירוע נדיר למדי, חיסולן של תשע דרגים גבוהים בחזית הפך את הסטטיסטיקה על פיה.

בסופו של דבר

כוחות קרקע עם מעט קציני ביניים, לא מספיק תת-קצינים המסוגלים לטפל ביחידות קטנות ועם אחוז גבוה של מתגייסים, חסרי מוטיבציה והכשרה מספקת. כוחות שנראה שאינם מסוגלים להיות בעלי האפקטיביות המבצעית לה ציפו התצפיתנים ובעיקר לה ציפתה הקרמלין. ליקוי תפעולי שמוביל גם לטעויות חמורות ביותר. איך נוכל לשכוח את "האש הידידותית" שבמהלך הלחימה בדרום אוסטיה ב-2008 (אך כנראה גם באוקראינה), גרמה להפסדים חמורים (כך נראה) מהיעדר המגע המשמעותי בין חיילי הקרקע וחיל האוויר. או כמו בעיות התקשורת שבאוקראינה אילצו את הצבא להשתמש בטלפונים סלולריים אישיים כדי לשמור על קשר עם המחלקות שלו.

כוחות שנראה שהופעלו יותר ואינטנסיביות משנת 2014 ואילך. העסקה ממושכת שגרמה להתמוטטות אפילו בכוחות המובחרים, כפי שהתברר מחקירות השבויים שנלקחו על ידי האוקראינים באזורי הבדלנים^x, למרות שמוסקבה מעולם לא הכירה בלוחמים כאלה כלוחמים שלה.

יתר על כן, צבא המורכב מכל כך הרבה מתגייסים, מה שהוכיח שהוא אינו יכול לפעול ביעילות בהקשר כמו זה של המלחמה המתמשכת, באזור מסובך, רגיש ועלול לפלג כמו, בדיוק, מזרח אוקראינה.^xi, עם חדירות עמוקות הרחק מגבולותיהם הלאומיים. גבולות שרוסיה מפתחת, וחייבת לשלוט בהם, לאורך אלפי קילומטרים ואשר באזורים מסוימים מציבים קשיי הגנה אובייקטיביים כמו בקווקז, מרכז אסיה ומזרח סיביר, גם אם מבחינה היסטורית מוסקבה עדיין תופסת את גבולות אירופה כמאימים ביותר. בדיוק בגלל התפיסה הרוסית הזו של הסכנה ה"אירופית", ב-2016 הוקמו בקלינינגרד כמה עמדות של SS-26 "איסקנדר", טילים בליסטיים קצרי טווח, גם אם האזור הזה הוא (עדיין) בין השקטים ביותר לאורך השטח. גובל עם רוסים^xii.

בינתיים, בדיוק בגלל החסרונות שהפגינו עד כה כוחות היבשה, מתפתח ויכוח (בזהירות הראויה, בהתחשב בעובדה שפוטין לא אוהב התנגדות) בין אלה שירצו חזרה להתפתחות הגיאוגרפית הסובייטית לבין אלה. שבאופן פרגמטי יותר, הם מאמינים שהזמנים (והכוחות) השתנו באופן עמוק ושזה בלתי אפשרי כעת. אסכולות המשקפות את החלוקה הפנימית של הכוח הרוסי. מצד אחד, מי שהבין שהמלחמה הזו הפכה לבוץ ועדיף לסיים אותה כמה שיותר מהר. מנגד, יש מי שרוצה שזה יימשך, בתקווה שכיבוש טריטוריאלי משמעותי בשטח ישכיח מאיתנו צבא לקוי ותכנון פעולות לא שלם. מעל הכל יש פוטין שרוצה בכל מחיר גביע להראות לאוכלוסייה, כי הוא לא רוצה לצאת מהמלחמה כמפסיד. התוצאה של הוויכוח הזה היא בידיו של יופיטר.

באשר לביטחון הכללי של רוסיה, כולם במוסקבה מסכימים על שמירה על יכולת הרתעה גרעינית אמינה ועל היכולות של הצי הרוסי הכחשה ימית (קרא מאמר).

עם זאת, כרגע נראה שניתן להעלות על הדעת כי הופעות של הצבא הרוסי במהלך המלחמה באוקראינה לא יצליח להשפיע גם על הדוקטרינה הצבאית הרוסית^xiii.

אבל כל עמדה לאומית או רמה של שאפתנות גיאופוליטית רוסית תצטרך להתמודד עם בעיות רציניות בעלות אופי מבני, מהשאלה החברתית/דמוגרפית ועד לשאלה הכלכלית. מגבלות ברורות המשקפות את איכות אמ"ן, במקרה הספציפי עם הצבא. צבא שעד כה לא נראה חזק כפי שהאמינו בעבר. צבא שנראה שגם אשם בפשעי מלחמה (הבירורים של בית הדין הפלילי הבינלאומי אולי יבהירו זאת). צבא שבתיאטרון הלחימה נראה כי הוא רואה עלייה במקרי חבלה עצמית ושכדי להתמודד עם הבעיות באזור המלחמה, הזעיק עוד 135 צעירים לנשק (סליק!)^xiv. אחר בשר מועט או לא מאומן (או בעל מוטיבציה) לזרוק לשטח, בניסיון להשיג תוצאה המצדיקה את הסכסוך הזה בעיני האוכלוסייה הרוסית.