לפני מספר ימים הודיעה רוסיה על פרישתה עסקת תבואה וכי הוא רוצה להיעזר בזכות לבקר ולבדוק ספינות ניטרליות המגיעות לנמלים אוקראינים או יוצאות ממנה. כך הודיעה אוקראינה לגבי ספינות המגיעות לנמלים רוסים או יוצאות מהם.
בהתחשב בכך שמתקפה בים הפתוח נגד ספינת סוחר של מדינה נייטרלית (גם אם זו הייתה נאט"ו) רק בגלל שהיא מגיעה מאוקראינה או הולכת לאוקראינה לא תשחק לידי הרוסים, העובדה היא שהכרזה משמעותית זו יכולה לפחות ניתן לייחס, כפי שהוסברה על ידי מוסקבה, לשימוש ב"זכות הביקור", הניתנת מתחת ומעל למיצרים הבינלאומיים ולמימי הארכיפלג של הלוחמים בהתאם לחוק הבינלאומי הכללי.
עם זאת, הגינוי הפורמלי של ההסכם על ידי הקרמלין טרם התקבל באו"ם. זה אולי אומר שגם ולדימיר פוטין לא רוצה לעזוב להלכה על ידי "יוזמת גרגירי הים השחור", אך שמטרתה לנהל משא ומתן מחדש על הנקודות לטובת קייב.
התזה הרשמית של מוסקבה היא שהמסדרונות הימיים בים השחור, שהוקמו כדי להגן על נתיבי התבואה, שימשו את האוקראינים למטרות צבאיות, ופגעו במטרות רוסיות בכך שהפכו את עצמם ל"מגן" של הערבויות שניתנו בהסכם איסטנבול שנחתם ב- יולי 2022.
יציאתם של פקידים רוסים מהתיאום המשותף באיסטנבול הניטור אחר ציות לעסקת התבואה היא מחווה פוליטית נוספת של הקרמלין בעלת משמעות רבה. רוסיה מפעילה לחץ על נאט"ו ומאמינה שהסלמה מדינית-דיפלומטית הנוגעת להסכם החיטה עלולה לדחוף את מי שהיא מחשיבה את בני שיחו היחידים במחנה האויב לפתוח מחדש כמה תיקים.
ההפצצות האלימות להן נתונות תשתיות חשובות לאוקראינה (ועבור העולם), כמו נמל אודסה, והצבת מוקשים בים השחור הם סימנים לאסטרטגיה הרוסית החדשה, המבוססת כולה על "פוטנציאל הסחיטה "נגד המערב.
יש לזכור כי בהינתן האופן שבו הן בנויות, לפעולות הכרייה הרוסיות יש קונוטציה התקפית ברורה, שמטרתה לאסור ניווט לאוקראינים ולהפחיד שילוח אזרחי נייטרלי.
המטרה הסופית היא לא צבאית אלא פוליטית במקרה זה (אך פונקציונלי לחנוק את מתקפת הנגד של הכוחות המזוינים האוקראינים): לעורר, על בסיס הסכם התבואה, את הפילוגים בין נאט"ו ואוקראינה.
למערכה האווירית הרוסית, לעומת זאת, יש מטרה כפולה: צבאי ופוליטי.
הראשונה נועדה להחליש עמוקות את הלוגיסטיקה האוקראינית בזמן שכוחות קייב עסוקים במתקפה שמתקשה להמריא. בחזית צפויה האצה בטווח הקצר, גם כדי לתת מענה ללחץ שמפעיל נאט"ו על האוקראינים במובן זה.
הגנרל שנפל מרוחו של פוטין, סורוביקין, כבר תמך בחשיבות בניית מערכה המנצלת את העליונות האווירית הרוסית כדי לשבש את השרשרת הלוגיסטית של האויב ולהטיל אימה על האוכלוסייה.
קלאוזביץ ב"דלה גררה" הסביר כי בזמן הארכת קווי התקשורת והאספקה (GLOCS) של צבא התקפי, היה מומלץ למגינים לנסות תקיפות בעומק העורף.
פגיעה בערים אוקראיניות עם טילים ומזל"טים מגיבה לאסטרטגיה זו.
מנקודת מבט פוליטית, באמצעות הפצצת אודסה, הקרמלין רוצה להוכיח כי אוקראינה אינה מסוגלת להבטיח את אבטחת נתיבי התבואה, לפגוע בהם ישירות ב"מקור", ללא חזרה של רוסיה ל"גרגיר הים השחור יוזמה".
בסך הכל, הסכם החיטה נותר הכלי היחיד בידי הפוליטיקה הרוסית לנסות "דיאלוג שרירי" עם ארה"ב ונאט"ו, תוך התייחסות לאוקראינה לא כבת שיח אלא כאל "אובייקט" של השיחות.
זהו הימור דיפלומטי שכן מטרתו לכפות את ידו של המערב עם איום משבר המזון, אך מסתכן בהרחקת רוסיה (ויש כל הסימנים) את אהדת חלק ממדינות אפריקה או בהשפעה שלילית על התפיסה. מאלה שנשארו עד כה "נייטרליים" ביחס לסכסוך המתמשך.
זוהי השערה אשר, עם זאת, אינה נלקחת בחשבון על ידי תושבי המערב, גם משום שעל פי נתוני האו"ם, "סחטת הרעב" שהניפו הרוסים כדגל נוגעת ל-400 מיליון איש, נתונים שעל מוסקבה לקחת בחשבון עבורם. להבין כמה רחוק "למשוך את החבל".
אם כבר מדברים על אפריקה, צריך לזכור שהיא אחת מ"החזיתות הפריפריאליות" של מלחמת רוסיה-אוקראינה, יבשת שמוסקבה מוציאה עליה משאבים מדיניים חשובים.
ב מאמר שפורסם באתר הקרמלין ב-24 ביולי, נזכר ולדימיר פוטין בשיתוף הפעולה הרוסי-אפריקאי, ששורשיו באנטי-קולוניאליזם של ברית המועצות.
הנשיא הרוסי נזכר כיצד, הודות לתמיכה הסובייטית, יותר מ-80 תשתיות ותעשיות גדולות נבנו באפריקה באמצע שנות ה-330, כגון תחנות כוח, מערכות השקיה, מפעלי תעשייה וחקלאות, והציעו "פתרונות אפריקאים לבעיות אפריקאיות".
שוב, אם כן, פוטין התחבר מחדש הנוכחות הרוסית הנוכחית באפריקה לעבר הסובייטי, כאשר על ידי מינוף הקומוניזם והאנטי-קולוניאליזם, הצליחה מוסקבה להשפיע על מדינות היבשת השחורה, ופעלה כמקבילה לארה"ב ובעלות בריתם האירופיות.
אנטי-קולוניאליזם ועולם שלישי הם עדיין המנופים האידיאולוגיים שרוסיה מנסה להשתמש בהם מול מדינות אפריקה גם לגבי השאלה עסקת תבואה.
עבור פוטין, המטרה הראשונית של עסקת התבואה הייתה "להבטיח ביטחון תזונתי גלובלי, להפחית את איום הרעב ולעזור למדינות העניות ביותר באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית", שהפך מאוחר יותר להונאה גדולה בארה"ב, אירופאית ואוקראינית, עם סך של 32,8 מיליון טונות של אספקה יוצאו מקייב, כאשר למעלה מ-70% מהיצוא הולך למדינות הכנסה גבוהה ובינונית, כולל האיחוד האירופי.
פוטין מדגיש אז איך "מתוך 262.000 טון המטען שהוחזקו בנמלי אירופה, רק שני משלוחים נמסרו: אחד מתוך 20.000 טון במלאווי ואחד מתוך 34.000 טון בקניה", גם חסימת אספקה חופשית של רוסיה של דשנים ומוצרי כרייה למדינות אפריקה.
שתי המדינות שהוזכרו במיוחד הן אלו שביקשו לאחרונה מרוסיה לחשוב מחדש על בחירותיה ולפתוח מחדש את המשא ומתן.
רוסיה הייתה יוצאת מהאתר יוזמת גרגירי הים השחור כי ההסכם היה מסגיר את המטרות ההומניטריות שלשמן נחתם.
אפריקה נותרה חיונית עבור רוסיה, עד כדי כך שלמרות פרשת פריגוזין, ואגנר נותר במקומו ולא הקרמלין ולא מנהיגי ההגנה של מוסקבה ניסו לפרק את הרשת שלו ביבשת.
רוסיה מנותקת מהשווקים המסורתיים שלה עקב סנקציות נאלצת לחצוב שטחים במקומות אחרים ומעבר להתקרבות המבנית שלה לסין (שגם מספקת ציוד צבאי לרוסים), בחצי הכדור הדרומי מנסה למלא תפקיד מוביל כדי לתפוס את המרחבים הנדחים במקומות אחרים.
זו הסיבה שפוטין לא יכול לסבול מההשלכות הפוליטיות והתדמיתיות שנגרמות מהיציאה "דה פקטו" (לא גם "דה iure" כרגע) מה- עסקת תבואה.
מה שבטוח הוא שאם "סגירת" הים השחור יכולה להועיל מנקודת מבט צבאית, מנקודת מבט מדינית-דיפלומטית רוסיה כנראה עשתה מהלך מסוכן.
יש להקפיד תמיד על נושאים אוקראינים ב"עין גלובלית".
צילום: הקרמלין (ריה נובוסטי)
