איטליה מימשה את כוח זהב חוסם את רכישת חברת האלקטרוניקה והרכיבים האווירונאוטיקה מטורינו Microtecnica (כיום חלק מ-Collins Aerospace, בתורו בשליטת רייתיאון) על ידי חברת ההגנה האווירית-חלל הצרפתית Safran. הצו האיטלקי קובע כי מכירת Microtecnica לענקית האווירונאוטיקה הטרנס-אלפינית הייתה מייצגת "איום חריג על האינטרסים החיוניים של ההגנה והביטחון הלאומי".
ממשלת רומא עצרה אפוא פעולה של 1,8 מיליארד דולר שהייתה מביאה חברה אסטרטגית לידיים צרפתיות, שכן היא מתמחה בתכנון, הסמכה, ייצור ותמיכה לאחר המכירה עבור מערכות הפעלה ראשוניות ומשניות של בקרת טיסה, שסתומי מנוע, מערכות בקרה תרמיות וציוד חלל.
Microtecnica מספקת, בין היתר, חלקי חילוף ושירותים לתוכנית הקרב האנגלו-איטלקית-גרמנית. יורופייטר ואחד הפחדים, מתבטא בעיקר מברלין, היה ששרשרת האספקה עלולה להאט או להיות מופרעת אם ספרן תרכוש את Microtecnica. בנוסח צו ההפעלה של כוח זהב קראנו גם את ספרן זה לא היה מבטיח עדיפות לקווי ייצור תעשייתיים בעלי עניין ישיר להגנה האיטלקית.
בהיגיון של "גלובליזציה תחרותית", שבה אפילו מעצמות בעלות ברית ברמה המדינית והצבאית, כמו איטליה וצרפת, יכולות בקלות להיות יריבות, אם לא ישירות "אויבים"מנקודת מבט כלכלית, כל ה"פוליטיקה" של מידה מיוחדת כמו מעצמת הזהב מופיעה. לא במקרה, כפי שכתב לוקה פיקוטי, מועצת המדינה הדגישה כי בעת קבלת ההחלטה בבקשה, מעולם לא הגבילה מועצת השרים את עצמה "הכרה אטומיסטית, נקודתית, כביכול, 'חשבונאית' והכרה אנודית של המאפיינים הספציפיים של הפעולה", אבל הציב אותו בהקשר הרחב יותר "של המטרות הכלליות של המדיניות הלאומית, תוך שקלול השפעותיה הן על המבנה הכלכלי-יצרני של המגזר החברתי-כלכלי הנוגע בדבר, והן על המבנה הרחב יותר של הכלכלה הלאומית, ולבסוף, על היחסים הבינלאומיים והן על המגזר הפוליטי הכולל- מיצוב אסטרטגי של המדינה ב'תחרות הבינלאומית'.
תיק Microtecnica-Safran הוא אחד המשחקים שמשחקים על החוט הפוליטי-תעשייתי העדין של הדור השישי ללוחמים רב-תפקידים ותוכניות "מערכת מערכות". סיומת GCAP (ITA-UK-JAP) ה FCAS (FRA-GER). למעשה, לא ניתן לשלול כי היריבות המלאה בין שתי התוכניות יצרה גדילים שונים, בדיוק כמו זו של "העופרת הסעודית" הקשורה למכירת יורופייטרים בריטים לריאד.
רומא התייעצה עם ברלין לפני שקיבלה את ההחלטה להפעיל את כוח זהב עבור מיקרוטכניקה. גרמניה היא בעלת המניות המובילה, בדיוק כמו צרפת, בתוכנית FCAS, אך השמועות עדיין מתעקשות שהיא נוטה כעת לנטוש את פיתוח הלוחם עם הצרפתים כדי להיכנס - עם כמות משמעותית של הון ו לדעת איך - בתוך ה תוכנית אוויר קרבי עולמית.
כמובן, ההחלטה לממן חקירות ופרויקטי מחקר ספציפיים עבור מערכת לחימה עתידית לאחרונה ממשלת גרמניה מתנגשת לא מעט עם הרעיון של לנטוש את התוכנית בפתאומיות, ואם זה היה המקרה, אז זו תהיה החלטה שקולה ארוכת שנים, אך יחד עם זאת תגרום לקרע זה יהיה קשה לרפא בזמן קצר ב יחסים מיוחדים עם פריז הן מנקודת מבט תעשייתית-צבאית והן מנקודת מבט פוליטית-דיפלומטית גרידא.
רמת תשומת הלב הגבוהה שבה רצו הגרמנים להדגיש את הסיכונים הכרוכים ביעילות ובאמינות של שרשרת האספקה של היורופייטר, אם מרכיב בסיסי של מערכת האספקה התעשייתית היה מגיע לידיה של מדינה בעלת ברית, זה אומר הרבה על כמה ברלין - כמו גם רומא - יכולה לסמוך על פריז, לפחות בכל הנוגע ליורופייטר, העומדת במרכזה של "תחרות על הזמנות" זרה אמיתית עם ה גל טרנסאלפיני.
תמונה: Google Street view
