ההיסטוריון הגדול Indro Montanelli, אז ילד בן שבע שנים בלבד, זכר היטב בימי "היסטוריה של איטליה" שלו, מודאגים כי נשלט האווירה בבית, בקרב המשפחה, חברים ומכרים במהלך חג המולד 1916 וראש השנה הבאה. אפילו ילד רגיש יסודי, ולכן, עמוק מודאג האווירה ששלטה במדינה.
מה קרה? אנגליה, בעקבות ההפסדים הקשים בהיקף המוניה שהתרחשה בשנתיים הקודמות, הסיטה את תנועתה לאורך כביש הכף, וזנחה את הים התיכון שנגוע בצוללות גרמניות. המחסור באוניות סוחר, שנגרם על ידי המסלול החדש פי שש, גרם מיד למשבר באספקה לצרפת ולאיטליה.
עבור צרפת זו הייתה שאלה לעבור לקיצוב; עבור איטליה, הענייה יותר, שכבר ידעה קיצוב ו"לחם תחמושת "שחור מראשית הסכסוך, זה היה אילוצים כבדים עוד יותר ורעב אמיתי. מכיוון שלא פריז וגם רומא לא יכלו להסתדר בלי הים התיכון, לא הייתה שום אלטרנטיבה: היה צריך להגן על התנועה. ועידת חיל הים הבינ"ל של לונדון ב- 11 בינואר 1917 התייחסה לנושא זה. האיטלקים, בפיו של קפטן הפריגטה דאז אלפרדו בייסטרוצ'י, שחקר את הבעיה מאז יוני 1916 מטעם המטה הכללי של חיל הים, תמכו בצורך לאמץ העברת תנועה כדי להגן עליה. הבריטים התנגדו מכיוון שהם ראו כי הפיתרון הזה מיושן ובלתי ניתן לביצוע. הצרפתים, כמו תמיד, התייצבו בלונדון.
באיסטרוצ'י, בשלב זה, הודיע כי איטליה תגן על תחומי הכשירות שלה בים התיכון על ידי העברה בוודאי למסירה. הבריטים והצרפתים ראו פתרון זה כבלתי אפשרי מכיוון שלמרינה של רג'יה פשוט לא היה את המשלוח הדרוש. במקום זאת, החל מה -1 בפברואר 1917 לא רק הוקמה הפיקוח להגנת התנועה הלאומית (IDTN), אלא שהשיירות הוקמו.
ההגנה ניתנה להם על ידי תריסר סיירות טורפדו ישנות וסיירות עזר. הן היו ספינות ישנות, לא ימיות ונפרעות, שעדיין היו מצוידות במכונות הילוכים, עדינות לשמצה ולא מאוד אמינות. הארגון טרם הופעל, והצוותים היו בעיקר מאומנים על ידי צוות בכירים נזכרים או מגויסים צעירים. אבל הם הצליחו להכיל את האיום התת-מימי הגרמני.
ההפסדים פחתו במהירות, בעוד שארגון פיקוד המרכז ברומא, השתפר בהדרגה על סמך הניסיון, יצר רשת איתות שאפשרה לחטוף ולהציל עשרות, ואז מאות ספינות סוחר תחילה. זה היה ההבדל בין רעב לשמירה על האיזון החברתי והפוליטי במדינה.
ביוני ביקשו הצרפתים לחוזרים החוזרים ולמדריכים שנוצרו על ידי חיל הים לתרגם ולאמץ אותם, ויצרו פקוח משלהם. הבריטים חזרו גם הם לשיט בים התיכון בשיירותיהם, ויצרו ארגון עצמאי משלהם. כמובן, במבט לאחור, טעויות לא היו חסרות: אם, למשל, כבר היו פטרולים מתאימים כבר לפני המלחמה, היו פחות הפסדים, ופחות מגבלות על איטליה ועל הצבא שלה.
היום, מאה שנה לאחר מכן, הניסיון הזה לא נשכח.
