מלים של מפקד ב- 2 ^, הקפטן של הקורבט אלברטו דה זארה, שמבלה מילים של הערצה אמיתית על אחדות מופלאה זו.
עוצב על ידי רב-הגאון של הגאון הימי ג'וליו טרוקונה, שהושק ב -9 באוגוסט 1911 ונכנס לשירות ב -11 במאי 1912, לקווארטו צורות גוף אדירות המאפשרות לו ללכת בכל הכוח מבלי להרים את "הזיפים" של הקצף וללא מאמץ נראה לעין. ; זה תמיד הוביל את כולם לטעויות חמורות בהערכת מהירותו, החל מהצוללות היריבות, שראו באופן קבוע את הטורפדות שלהן מצעד הירך של האקספלורר האיטלקי. הבריחות הרבות הללו הן מקור האגדה, שנולדה במהלך המלחמה הגדולה, כי האוסטרים הנרגשים הציבו שפע על שקיעתה.
הקוארטו הייתה אחת מיחידות חיל הים שהשלימו את מספר משימות המלחמה הגדול ביותר לאורך כל מלחמת העולם הראשונה, ונשארה בהפרה במשך שנים רבות עד שסווגה מחדש כ"סיירת קלה "בתקופה שלאחר המלחמה. אחת מפעולות הלחימה הידועות ביותר שלו מתוארת היטב במילותיו של כתב המלחמה ארנאלדו פרקרולי, מהלוח באוגוסט 1916:
"הארץ העוינת מופיעה מרחוק: ליסה מופיעה. הספינה האיטלקית מנערת את עצמה ממה שהיה רק שינה לכאורה. הלילה כבר לא מגן עליה, עכשיו. דמויות כהות רצות לאורך הקצה, מורידות את מעקות החבל, וחושפות עוד יותר את הספינה האפורה. אתה יכול לראות מוטות דקים מסוימים מורמות בירכתיים ומתחטים בתנועה של ההגה: התותחים להגנה אווירית. קבוצות של תותחנים עוצרות סביב התותחים הגדולים ביותר. חוטי הטלפון מחוברים מהחתיכות לצריח הפיקוד, המצביעים מופעלים על אוזניות הטלפון, הגברים מוכנים ליד מנופי ההעמסה כדי לספק מחדש את הקליעים, העמוד נוצר כדי להעביר את הרזרבות לחתיכות. הספינה לובשת את המראה הקרבי הקשה שלה.שני הקצינים הצעירים ביותר על הסיפון פורסים את דגל הקרב כדי להניפו על הספינה: הדגל הבוער שהעניקו נשות קוורטו לחוקר עם השם המפואר. תחושה דתית של יראת כבוד ורגש גוברת על כל האנשים בספינה. נפרש הדגל שהוא כמו רוח הקודש, שהיא נשמתו של הרצון המזוין הזה... ולפתע נשמעת זעקת אזהרה על שתיקת העם החרוצה: - צוללת בחרטום! ברגע הסכנה הספינה קופאת לחלוטין. ברצון עליון יחיד: זה של המפקד מתחיל הקרב הקשה ביותר שספינה יכולה להיתקל בו: הקרב מול צוללת, מול הלא נודע שתוקף ואינו מתגלה. המפקד נתן פקודת ברק: - בכל הכוח! עלינו! החוקר נותן התחלה וממהר לכיוון המערבולת שנפתחה כשהצוללת טבעה. התצפית צועקת: - טורפדו נגד החרטום! הספינה נעה בתמרון מיידי. המטרה נמלטה, אבל הסכנה לא פסקה. אולי יגיע עוד טורפדו. אבל הוא לא מאבד את דעתו בנוגע למטרה: ליסה! וכך, בזמן שהתעוררות הטורפדו רוחשות חמישה מטרים מדופן הספינה, החצוצרות משמיעות את "הצעידה בשדה". על הים של ליסה, במים שנשמרו על ידי האוסטרים, עם צוללת מסביב, עם צמרמורת המוות שזה עתה התגבר, הצוות מחושמל. דגל הקרב נפרש, קשור, מתנופף בשמש הראשונה כמו מטר של שִׁחרוּר. החצוצרות משמיעות את האות: "הרם את דגל הקרב". כל בוקר, כל ערב, על סיפון הספינות המלח מצדיע לדגל המורם ומורד, ומפסיק כל עבודה, ומתגלה, ועומד בתשומת לב: כל בוקר, כל ערב. אלו רגעים קדושים. אבל זה עדיין משהו נוסף: זה דגל הקרב, זה כאילו הספינה עורכת את חייה על האנטנה, זה כאילו הרוח האלוהית של המולדת עולה לברך ולהגן. תקיעות החצוצרה מתפוגגות, הן לְהֵעָלֵם. הדגל מורם. ואז מתחילה הארטילריה להישמע בשאגות רועמות. ליסה כאן מלפנים.
מקור: חיל הים
