הוא היה אוריינטליסט, ופוליגלוט, הוא תרגם את "הקומדיה האלוהית" מאת דנטה ואת ספרה של צ'זארה בקריה, "Delitti e delle pene" בסינית ויפנית. הוא שירת במשימות הדיפלומטיות של קוריאה, הונג קונג וקנטון. הוא חי חיים ארוכים במזרח, שהסתיימו ביפן בנגאסאקי, שם נפטר ב- 1936 בגיל 80 שנים.
יוג'ניו זאנוני וולפיסיצ'לי, נולד בנאפולי ב- 1856, למד פיזיקה ומתמטיקה בנאפולי וסיים את לימודיו ב- 1875. הודות למלגה הוא למד סינית במשך שלוש שנים באקדמיה הסינית של נאפולי, לימים שם "המכון המזרחי", וזו הייתה האירוע שקשר את ולפיצ'לי לסין ויפן. הוא נסע לסין ב- 1881 שם עבד במימון. אך כבר מ- 1884 יכולותיו הלשוניות הובילו אותו להיות מועסק תחילה על ידי איטליה, במהלך חתימת הסכם מסחרי עם קוריאה, ומאוחר יותר, לאחר שלא הצליח להימלט מהסינים את כישרונו הדיפלומטי והלשוני, מהממשל הקיסרי הסיני כעוזר של המשנה למלך המשמר לי הונצ'אנג.
הוא נסע לרוסיה ול- 1886, שפרסם תחת השם הרוסי "ולדימיר" מאמר על מלחמת סין-רוסיה. המאמר נכתב באנגלית, והודפס בלונדון אחת עשרה שנים לאחר מכן. ב- 1897 הוא שוב חצה את סיביר ורוסיה לומדים את השפה, כדי לחפש פולקלור ומנהגים מקומיים. באמצעות טיול זה כתב וולפיסיצ'י חיבור נוסף בשם "רוסיה באוקיאנוס השקט" שוב באנגלית ושוב תחת שם הפסאודו "ולדימיר", אולי כדי לא להפריע לעמדתו הדיפלומטית. אנו מוצאים אותו בשנים שלאחר מכן בשנגחאי שם היא מפרסמת טקסטים חדשים, הן בצרפתית והן באנגלית, כולל: "התיאורים הראשונים של שחמט סיני ווי-צ'י", הספר הראשון בשפה אירופאית שתורגמה מסינית. ב- 1897 הוא חוזר שוב לרוסיה ומפרסם ספר חדש, גם הוא בלונדון, שכותרתו "רוסיה על האוקיאנוס השקט והרכבת הסיבירית" עם מפות ותמונות שונות, טקסט שעדיין ניתן להשתמש בו כיום ברמה היסטורית.
החששנות שלו לא חולפת מנציגי הקונסולריה שלנו של בייג'ינג, קודם כל המרקיז סלוואגו ראג'י, אותו הוא מועמד לקונסול 1899 של איטליה במקאו. ב- 1900, במהלך התקוממות בוקסר, תוך ניצול ידידותו עם לי הונגצ'אנג, הוא שואף לשמירת שלום בדרום סין. מעטים יודעים שסין הכריזה מלחמה על איטליה, אך בזכות וולפיסיצ'לי הסדר נאסר על ידי לי האנגצ'אנג.
ב- 1904, במהלך המלחמה הרוסית-יפנית, אנו מוצאים אותה עם הספינה אלבה, בין מציליהם של המלחים הרוסיים של השייט Varyag (תמונה) ששקע באינצ'און, קוריאה. ב- 1911, וולפיסיצ'לי עבר שוב בסיביר וברוסיה. באותה שנה פרצה מהפכה בסין וב- 1912 נולדה הרפובליקה של סין. באותן שנים סוערות, זה הפך להיות מצרך עיקרי עבור כל האיטלקים שמבקרים במזרח הרחוק.
בינתיים מ- 1915 ל- 1919 בגיל שישים, הוא מוצא זמן ללמוד רפואה באוניברסיטת הונג קונג ובוגר מיילדות וגינקולוגיה. באותה שנה פרש ממשרדים דיפלומטיים פעילים. בינתיים הוא אינו מאט את פעילותו כסופר, הוא מפרסם טקסט אנגלי על תולדות המלחמה הרוסית-יפנית, מתוך מקורות סיניים ויפניים מקוריים. מתרגם את "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי לסינית, נראה שהוא עשה זאת בעיקר כדי לחבר את יצירת המופת הספרותית הזו, בפרספקטיבה של הבודהיזם עם החיים שלאחר המוות. מתרגם לסינית את ספרה של צ'זארה בקרלה, "Delitti e delle pene". האמנה, מפורסמת ברחבי העולם, שגינתה עינויים ועונש מוות. פורסם ב- 1764 במילאנו ואז תורגם לצרפתית, אנגלית וגרמנית באמצעות מהדורות רבות. ספר שיצר מהפכה בתחום הקרימינולוגיה.
לאחר שעזב את תפקיד הקונסול בהונג קונג ומונה למפקד מסדר הקדושים מוריס ולזרוס, יוג'ניו זאנוני וולפיסיצ'לי יוצא לחיפוש מיסטי אחר החיים שלאחר המוות. וולפיסיצ'לי היה אדם דתי, לא רק אינטלקטואל בעל שכל מתמטי, ולכן החל את הרפתקאתו החדשה, חקר הדת הבודהיסטית. בקר במקדשים בודהיסטים שונים העולים על נהרות סיניים באמצעות הסירה הקטנה שלו, אותה הוא מטביל את "פרוצ'ידה", וכשהזרם היה חזק ומסוכן מדי הוא העביר את הסירה הקטנה הזו ברכבת או באונייה. וולפיסיצ'לי ביקר במקדש "אווזי הבר" וב"מקדש פרח הלוטוס "שם ראה תחריטים המתארים את גן העדן והגיהנום הבודהיסטי. הוא מצא קשר דתי בין סין ליפן, והחליט להמשיך במחקר על הבודהיזם ביפן.
בפברואר ה- 1920 עזב וולפיסיצ'י את שנחאי לעבר נגסאקי. ביפן הוא מבקר במקדשים רבים ובהם מקדש "טיאנגונג" בהר טייבאי בנינגבו, שם התאמנו הנזירים היפנים המפורסמים אייסאי ודוגן במדיטציה הזן שלהם. בקיוטו הוא מצא דוח שנכתב ב- 934 על ידי נזיר יפני דיקן, סיפור אישי של מסעו לגן עדן ולעזאזל. וולפיצ'לי ראה גם את ציור המגילה של נוביומי פוג'יווארה של השמים והגיהנום, שלדבריו צייר לאחר שקרא את הדו"ח של דנקו. מעניין לציין כי ביחס למחקריו על הבודהיזם, הוא הציב את שנת מותו של נובומי פוג'יווארה ב- 1265, השנה בה נולד דנטה, מה שרמז על גלגולו.
אוג'ניו זאנוני וולפיסיצ'לי נפטר ב- 1936 ונקבר בבית הקברות לזרים בנגאסאקי. מצבתו נחרטה בתואר "מפקד מסדר מוריס ולזרוס הקדוש", שמו, שנת הלידה והמוות, וצלב, אינדיקציה ברורה לכך שהוא לא התגייר לבודהיזם, אבל הוא נשאר נוצרי.
קברו נמחק על ידי הפיצוץ מפצצת האטום שהוטלה על נגסאקי מ- 9 אוגוסט 1945 ומצבתו התנפצה במשך כחמש עשרה שנים, עד שחבר סיני שלו, ששאל איפה היה קברו של וולפיצ'לי, מצא את השברים של המצבה והציע לשלם עבור שיקום שלה. זה עדיין נראה בפינה ירוקה בבית הקברות לזרים מגנגאסאקי.
