חיל הים היפני הקיסרי, במהלך מלחמת העולם השנייה, הצליח לבנות דגם של צוללת המסוגל להעביר מטוסים שעד כניסתם לשירות, ב- 1960, של צוללות מונעי גרעין, נשארו הסירות הגדולות ביותר שנבנו אי פעם, עם תזוזה שווה ל- 6.600 טון.
מנקודת מבט אסטרטגית, ניתן לראות את מחלקת I-400 כקודמת SSBNs הנוכחיים.
בכינוי I-400 הם נועדו להסתובב ברחבי העולם מבלי לתדלק ולבצע פיגועים ישירות בשטח אמריקאי.
בתחילה התוכנית - שנקבעה ב- 1942 בתמיכת האדמירל יממוטו - כללה יצירה של 18 למופת, ואילו עבודות הבנייה החלו ב- 1943 והסירה הראשונה נבנתה בחימוש הימי של כור בהירושימה. עם זאת, העיכובים שהצטברו בעקבות מותה של יממוטו, שהתרחשה ב- 18 1943 באפריל, אפשרו בניית שלוש סירות בלבד (I-400 בכור, I-401 ו- I-402 בסאסבו)
ניתן לטעון שלושה מטוסי איצ'י M6A Seiran, שתוכננה במיוחד להמריא מצוללות מחלקה I-400, היה רדיוס פעולה של ק"מ 1.500 במהירות של 555 קמ"ש, והיו מסוגלים לשאת טורפדו נגד מטוס נגד מטוסים או המקבילה במשקל הפצצות במשך מקסימום 850 ק"ג.
יתר על כן, המחלקה I-400 הייתה חמושה בצינורות טורפדו של מ"מ 8 מ"מ; תותח ימי של 533 מ"מ; שלושה מגדלים עם חתיכות מסוג 140 מ"מ 96 וחתיכה יחידה מאותו דגם. הסירות יכלו להגיע למהירות השטח של קשרים 25 ואילו בצלילה ירדו ל- 18.
האסטרטגיה של יממוטו הייתה להצליח - באמצעות מעמד I-400 - לבצע פיגועים לאורך החוף המערבי של ארצות הברית, באופן שיסיט כמויות גדולות של גברים ואמצעים, כדי להגן על השטח האמריקני, מפני פעולות נגד רכוש יפנים באסיה.
סירות מעמד I-400 היו לא מבושלות וקשה לתמרן במהלך הופעתן בגלל הגהות שהיו קטנות מדי. יתרה מזאת, בהתחשב במבנה העל הגדול מדי, רוח חזקה עשויה להוריד אותם ממסלולם.
למרות פגמים עיצוביים, הצי הקיסרי, בהתחשב בתור המלחמה ביפן, תכנן תוכנית נועזת לתקוף את תעלת פנמה, במטרה לחסום אספקה אמריקאית מהאוקיאנוס האטלנטי.
פעולות הסיור החלו באוגוסט ה- 1943, הרעיון היה להשמיד את מנעולי התעלה ובכך לחסום את זרימת האוניות לפאסיפיק. ברור שהיו ביצורים אמריקאים נרחבים לאורך שני צידי התעלה, כדי להגן עליו מפני התקפות אויבים אפשריות.
התוכנית היפנית חזתה את שלושת סירות ה- I-400 מהמחלקה היו עוצרות בסביבות 185 ק"מ מול חופי אקוודור, ומניחות ל Seiran אין צפים, טסים בגובה של 4.000 מטרים לאורך החוף הצפוני של קולומביה.
עם התהליך הרסני והולך של המלחמה לנשק יפני, המבצע נדחה יותר ויותר, בינתיים חשבנו על קמיקזה ולא על הפצצה קונבנציונאלית.
למרות התרגילים לקראת המבצע נגד התעלה, הנחיתה האמריקאית באוקינאווה ונפילת האי בעקבותיה אילצו את הצי הקיסרי לשנות את תוכניותיו נגד התעלה כדי להגן על השטח המטרופוליני, לאור הפלישה ההולכת וגוברת. ברית.
קבוצה חיל הים האמריקנית שהורכבה מנושאי מטוסים מסוג 15 התאספה באטול של אוליתי, לקראת הנחיתה בארכיפלג היפני, ולכן קיבלו צוללות מעמד I-400 פקודות לתקוף אותן.
תוכנית ההתקפה חזתה שסירות ה- I-400 ו- I-401, לאחר פגישה עם נקודת קביעה אחת, תשגר את שש Seiran בליל ה- 17 אוגוסט 1945 נגד היווצרות חיל הים של האויב. כל מטוס היה נושא פצצה של 850 ק"ג, ואחרי טיסה בגובה של 50 מטר מעל פני הים כדי להימלט מהרדארים הם היו צריכים להתרסק על סיפוני המובילים (והמטוסים היפניים נצבעו בצבעים אמריקאים להונות את האויב).
יפן נכנעה לפני פתיחת ההתקפה הוטל על צוותי הצוללות להשמיד את כל כלי הנשק שהיו על סיפונה. הצי האמריקני החזיר את כל שלוש הסירות בכיתה I-400 ולקח אותן למפרץ סאסבו כדי ללמוד אותן.
צילום: אינטרנט
