בין ה -4 ל -7 ביוני 1942 ליד אטול אמצע הדרך התנפץ מיתוס אי-הניצחון של האימפריה היפנית. מכאן ואילך, המזל באוקיאנוס השקט ישתנה לטובת בעלות הברית.
לאחר התקפת טוקיו (אפריל 1942) שביצעו 16 מפציצים בראשות קולונל ג'יימס ה 'דוליטל, הצבא האימפריאלי והצי היפני ראו צורך למנוע את אירועיהם שוב. ניתן היה להשיג זאת רק באמצעות העברת ארצות הברית מזרחה יותר. לפיכך הסכים המטכ"ל הקיסרי היפני לתקוף את האויב במרכז האוקיאנוס השקט.
המטרה שנבחרה הייתה אטול מידוויי (שנמצא אלף קילומטרים מהוואי).
רבים עשויים לתהות מדוע אטול קטן הפך לחשוב כל כך, אך אפילו ה"איון "הקטן ביותר בלחימה יכול להפוך את הגאות של הסכסוך.
אטול זה, שהיה שייך לאמריקאים מאז סוף המאה התשע עשרה, היה בעל חשיבות אסטרטגית משמעותית ביותר מבחינה גיאוגרפית. למעשה, לאחר המתקפה על פרל הארבור ב- 7 בדצמבר 1941 וקריסת כל בסיסי בעלות הברית במרכז האוקיאנוס השקט, Midway הפכה לבסיס הקדמי הראשון של ארה"ב מול יפן.
על האדמירל יאמאמוטו (תמונה) היה לארגן את תוכנית ההתקפה. לכן היה חיוני ליצור צי ענק שהצליח להביס את האמריקאים.
במאי 1942 הסתיים התכנון. למעשה, התוכנית הייתה להפתיע את האמריקנים ולקחת את מידוויי בנחיתה אמפיבית ולדפוק את מה שנשאר מהצי האמריקני. אולם מה שהיפנים לא ידעו הוא שהמודיעין של חיל הים האמריקני הצליח לחשוף את תוכניות ההתקפה שלהם (שתוכננו לתחילת יוני). למעשה, האמריקנים הצליחו לפענח את הקוד הסודי היפני. היפנים בהודעותיהם ציינו מקום עם הקיצור "AF" כמטרה להכנות לפלישה הגדולות.
המודיעין חשד שזה באמצע הדרך. אז הם החליטו לבדוק: הם שידרו ברדיו, מאמצע הדרך, הודעה שצוינה כ- "זיקוק מי ים נפגע". בדיוק למחרת החלו להעביר הודעות מוצפנות יפניות שה- "AF" חסר מים מתוקים. עכשיו בארצות הברית נותרה "רק" לחכות להתקפה. יתר על כן, בסוף מאי נודע לאמריקאים שתהיה פלישה יפנית שנייה לאיים העלאוטיים, אך זו הייתה רק הסטה.
אדמירל יאמאמוטו (על סיפון ספינת הקרב יאמאטו) הוביל באופן אישי את ההתקפה, והפליג עם הצי הגדול ביותר שיכול היה לגייס; האדמירל נימיץ היה עוקב אחר הפעולות ממטה פרל הארבור ומנחה את תנועותיהם של האדמירלים סקרואן ופלטשר (מפקדי ארגון כּוֹחַ מְשִׂימָה 16 ו -17).
הצי של הצי הקיסרי היפני היה מרשים באמת וכלל: 11 ספינות קרב (כולל יאמאטו), 4 נושאות מטוסים עם כמעט 300 מטוסים על סיפונה, כ -13 סיירות כבדות וחמישות קלות, כשישים משחתות ויותר מ -5 צוללות.
צי הצי האמריקני הוקם כדלקמן: 3 נושאות מטוסים, 8 סיירות, כ -14 משחתות ו -20 צוללות בנוסף לתמיכת כוחות האוויר מידוויי והוואי.
ב -3 ביוני, אדמירל פלטשר (על סיפונה של נושאת המטוסים יורקטאון - תמונה) נכנס לתפקיד כ- 200 קילומטרים צפונית-מזרחית לאמצע הדרך, מוכן לעריכת ההתקפה.
הצי היפני התקרב בשלוש קבוצות: מצפון היה סגן האדמירל נגונו עם כל ארבע נושאות המטוסים, ואחריו שתי ספינות קרב, סיירות ומשחתות. מטרתו של האדמירל הייתה להציף את המטוסים מבוססי אמצע הדרך וכל התנגדות אפשרית שעלולה להתרחש מכלי טיס ששוגרו, אולי, מנושאי מטוסים בסביבה.
בסביבות השעה 9:25 ב -3 ביוני, מטוסי הים האמריקניים ראו את השיירה היפנית. אז ההתקפה האווירית הראשונה הושקה מאמצע הדרך, בסביבות השעה 12,30, עם 9 מפציצים, אך המיון הזה היה כישלון מוחלט בגלל המרחק. הייתה גם התקפה לילית אך רק מכלית אחת נפגעה, מבלי ליצור יותר מדי בעיות לשיירת הספינות היפניות.
לאור השחר הראשון ב -4 ביוני, נושאות המטוסים היפניות היו כ -200 קילומטרים מצפון לאי (לא הבחינו באיש), וממעמד זה הם שיגרו מאה מפציצים בליווי כחמישים לוחמים.
מאוחר יותר הסיורים האוויריים של מידוויי הצליחו לאתר מטוסים ונושאי מטוסים יפניים. הקרב החל.
מטוסים אמריקאים המריאו מנשאת המטוסים בסביבות השעה 9 בבוקר צִרעָה, תקף את צוות חיל הים של האדמירל נגומו. בתחילה נראה כי ההתקפה האמריקאית הובילה למבוי סתום, אך זה הלך אחרת.
בסביבות 10, 26 התקפה שבוצעה על ידי 37 מטוסים נוֹעָז (תמונה) יצא מנשאת המטוסים מִפְעָל היו לזה השפעות הרסניות על הצי הקיסרי היפני.
נושאות המטוסים היפניות באותה תקופה היו פגיעות לחלוטין מכיוון שהסיפונים שלהן היו עמוסים במטוסים, מכולות דלק ופצצות. תוך עשר דקות שלחו מפציצים אמריקאים שלוש מנושאות המטוסים: מטען פגע בהאנגר של נושאת המטוסים אקאגי פוצץ את מחסן הטורפדו, בעוד אחר טאטא את סיפון השיגור. אותו גורל פקד את קאגה נפגע מארבע פצצות.
מאוחר יותר אחרים נוֹעָז להכות את סוריא, ששקע. רק שם נותרו ללא פגע Hiryu. בסביבות השעה 10,55 נושאת המטוסים החלה במתקפת הנגד הראשונה שלה נגד כוחות ארה"ב ופגעה ב יורקטאון, שבשעה 14 אחר הצהריים לאחר כמה פיגועים נפגע קשות באופן שלא היה עוד מה לעשות (הוא ישקע ב -45 ביוני פגע מטורפדו יפני).
שתי נושאות המטוסים האמריקאיות האחרות, מִפְעָל ו צִרעָה, לא נגרם נזק וכך הייתה סיכוי לפתוח במתקפה נוספת Hiryu, שהלך לשיא ולקח איתה את האדמירל יאמאגוצ'י, שנחשב בעיני רבים ליורשו האפשרי של יממוטו בשל כישוריו המיומנים. עבור הצי האימפריאלי היפני זה היה "אסון" ימי מוחלט.
האדמירל יאמאמוטו הבין איזו טרגדיה הייתה אובדן נושאות המטוסים, ולאחר שסימן את הנסיגה הכללית, נתן את ההוראה להפציץ ימי של מידוויי; כנראה כדי להציל פנים מהתבוסה הנוראה, ולכסות את הנסיגה. אולם גם במקרה זה זה היה כישלון: שני סיירות (Mogami e מיקומה), מבין הארבעה המיועדים למבצע, התנגשו לאחר שניסו להימנע מצוללת של הצי האמריקני. תוכנית ההתקפה ננטשה והסיירות נסוגו.
ביום 6 ביוני מִפְעָל ו צִרעָה הם הצליחו לאתר ולהפציץ את שני הסיירים (שכבר נפגעו), ותוך כדי מיקומה (צילום) שקע את Mogami הצליחו להגיע לבטיחות.
כשחזר הצי שנותר בחיים ליפן, רק הקיסר הירוהיטו וכמה קצינים בכירים בחיל הים התבשרו על התבוסה הנוראה.
אפילו למפקדי הצבא, זמן מה, לא נאמר על כך דבר; מדגים כיצד היחסים בין חיל הים לצבא היו "קשים" מאוד (בלשון המעטה). לעומת זאת, לעם היפני נאמר שהם השיגו ניצחון.
קרב האמצע הדרך היה אחד מאלה שהכריעו את גורל הסכסוך באוקיאנוס השקט.
האימפריה היפנית, לאחר התבוסה, כבר לא הצליחה לקחת יוזמה; היתרון שנוצר בתחילת הדרך עם ההתקפה על פרל הארבור "בוטל". עם הניצחון המבריק הזה, הצי האמריקני, לעומת זאת, הצליח להקים מחדש את השוויון עם הצי היפני; יתר על כן, בתוך מספר שנים ארצות הברית תוכל לפרוס עשרות נושאות מטוסים חדשות ומאות ספינות קרב (שיפן לא הצליחה לעשות).
האמריקנים, אחרי Midway, החלו "להחזיר" את האוקיאנוס השקט.
אזכורים ביבליוגרפיים:
גואידו גרוזה, בְּחַצִי הַדֶרֶך. קרב האדמירלים, היסטוריה מאוירת, מספר 233, מונדדורי, מילאנו, 1977
סרחיו מאסיני-ריקרדו מאסיני, הקרבות ששינו את העולם, רוסקוני, סנטרקנג'לו די רומאניה, 2018
ברנרד מילוט, מלחמת האוקיאנוס השקט 1941-1945. הסכסוך האווירי הגדול ביותר בהיסטוריה, BUR, מילאנו, 2019
פאביו ריגי, המנהיגים הגדולים של מלחמת העולם השנייה, ניוטון קומפטון, רומא, 2018
אוליבר וורנר, היסטוריה עולמית של סכסוכים ימיים. 1571-1944. מלפנטו לכיבוש האמריקני מחדש של האוקיאנוס השקט, Res Gestae, מילאנו, 2014
ניקולה זוטי, מכה קשה לאימפריה של השמש העולה, in הקרבות הימיים הגדולים, בּוּלמוּס, Cernusco Sul Naviglio, 2019
צילום: הצי האמריקני / רשת
