מ 27 דצמבר 2008 ל 19 ינואר 2009 הייתה התנגשות, ברצועת עזה, בין כוחות צה"ל לבין אנשי מיליציה של חמאס.
ראשיתו של הסכסוך הקצר מתרחש כאשר מנהיג חמאס מודיע על סיום ההפוגה - שנמשכה כחצי שנה - עם מדינת ישראל, שהביאה לירי הרקטות. נאלץ להגיב, ממשלת תל אביב משיקה את המבצע עופרת מותכת. מאז תחילת הפעילות הצבאית, הוכיח צה"ל את הקושי הפוליטי בהכותו של יריב, חדור באידיאולוגיה של מות הקדושים, המוטלת על מיליוני אזרחים שנמצאים ברצועת עזה.
המבצע החל בהתקפה סימולטנית - נגד פקודות ותחנות משטרה - של 40 F-16 שגורמת למותם של אנשי 160 בין אנשי חמאס לבין אנשי מיליציה של 40 בקרב האזרחים, שנפגעו בחלקם במהלך טקס הענקת פטנטים אל שוטרי הסטודנטים.
ההתקפה תוכננה עבור 11,30 אך הועברה בשעות אחר הצהריים המאוחרות עקב תנאי מזג אוויר קשים. בשלב זה התפוצצו אנשי המיליציה של חמאס בין המנהרות הרבות במרכזים המאוכלסים, שם היה הרבה יותר קשה לפגוע בהם. באזורים מאוכלסים בצפיפות הם המשיכו לשגר רקטות לעבר מרכזים ישראליים, כולל אלה שנעשו על ידי 122 הסינית עם טווח של XNXX ק"מ, המסוגלים להשפיע על שלושה בסיסי חיל האוויר.
הישראלים הגיבו בהתקפות אוויר וארטילריה, הן ביבשה והן בים, שעדיין הצליחו לחסל את אנשי המיליציה, כולל שר הפנים של חמאס ומנהלים אחרים. יחידות הקרקע של צה"ל, עם עגלות בראש המרכבה הרביעי, הם נכנסו לרצועה על ידי ביצוע פיגועים במיוחד בלילה, בהסתמך על זמינות עצום של תאים תרמיים הלילה visors.
ברור היה שהכוחות הישראליים נזהרו מאוד שלא לחשוף את חייליהם יתר על המידה, אולם בלחימה עירונית מדובר במשימה קשה מאוד, גם אם צה"ל מפעיל רכבי חי"ר מוגנים. למעשה, לצבא עם מגן דוד יש מכוניות משוריינות לחיל רגלים ממוכן שנוצרו על ידי שינוי טנקי הקרב - אכזרי, נלקח מן הקליפות של T-55 של טרף המלחמה, או i נמ"ר, נגזר ישירות מן הקליפות של המרכבה IV, מסוגל לאסוף מכות כי כלי רכב אחרים לא להחזיק. יתר על כן, לכלי רכב ישראליים יש מערכות הגנה אקטיביות ראשונות, המסוגלות להרוס רקטות מתקרבות וטילים נגד טנקים, במקרה זה באמצעות פריקה של טונגסטן בצפיפות גבוהה. נראה כי מערכת הגנה זו עבדה טוב מאוד, צמצום משמעותי במספר כלי רכב פגומים.
חלק מהמקורות טוענים רק מקרה אחד שבו טיל נ"ט, שהחל משגר רקטות רוסי-אקסמקס, הצליח לחדור להגנה על דחפור D-9, המשמש כמבשר של הטורים המשוריינים. המרכבה II, III ו- IV, המשמשים בלחימה, היו מוגנים עוד יותר עם תוספת של שריון מרוכב, אם כי מכשירים אלה הוצאו מכלל פעולה בגלל מטעני חבלה קבורים עוצמה.
הלחימה נמשכה מספר ימים, וכן השפיעה על המנהרות עם מצרים, שדרכה עברו כמויות גדולות של חומר עבור אנשי המיליציה של חמאס ובלי פעולה כלשהי כדי לפנות את האזרחים מהרצועה; הוכחה נוספת עד כמה מורכב המצב.
פצצות מדויקות עם נתיך קרבה (מתעכבות) שימשו נגד רשת המנהרות, כך שהן התפוצצו לעומק, כדי להפריע לקשרי המחתרת שמעבר לגבול.
מתחילת המבצע עופרת מותכת, רצועת עזה נחלקה לשני חלקים, אולם לא הותקנה תקיפה סופית, שכן הנפגעים האזרחיים היו רבים מדי. אולם במהלך הפעילות שימשו חמש יחידות בין ספינות קרב לבין ממוכן, עם תמיכה אווירית מסיבית, הן על ידי מטוסים והן על ידי מסוקי קרב AH-64D אַפָּשׁ, כמו גם מל"טים רבים בטיסה כדי לפקח על המצב.
הבעיה עם רקטות היא שניתן יהיה לשגר אותם באמצעות מכשירים מתוזמנים, כך שלא משנה כמה מהר התגובה תהיה, המיליטנטים יכולים לסגת בבטחה לתוך המנהרות, ולהשאיר אזרחים חשופים.
בהשוואה לפעולה של שנתיים לפני כן בלבנון - מבצע גשם קיץ - הישראלים היו די מיומנים במניעת המלכודות הנפיצות של המיליציה. הפעם לא נמסרו מידע על ההפסדים שנגרמו והגבלות הגישה לתחומי הפעילות נקבעו גם לעיתונות.
בעשרת הימים האחרונים, לחץ צה"ל מתמשך, אך ללא כוונה לכבוש שטחים מאוכלסים בצפיפות, בינתיים סוכם שורה של שביתות (שלוש שעות בין 12,00 לבין 15,00), שבו פינוי של לא לוחמים.
למרות התקפות ישראליות מתמשכות, הצליח חמאס, אפילו בקושי רב, לשגר רקטות (תמונה למטה), גם אם לא מדויק. 18 ינואר 2009 הגיע לבסוף להפסקת אש מסוכנת, בלחץ של ארגונים בינלאומיים. בעקבות הסכם זה, צה"ל נסוג משטחי הרצועה עד ינואר 24, תאריך כניסתו של הנשיא אובמה לתפקידו.
ברור שתל אביב לא הצליחה להשיג ניצחון מוחץ, שכן היה זה תנאי הכרחי לכבוש את רצועת עזה כולה ולחפש, בין למעלה ממיליון אזרחים, את אנשי המיליציה של חמאס. אולם, הפונדמנטליסטים האיסלאמיים, הנתמכים על ידי איראן, סבלו מכות נוראות וחלק מהאוכלוסייה הבין שהם בני ערובה וחסרי הגנה.
נראה כי הפסדים ישראליים הוכנסו, אם כי בניגוד ל- 2006, רוב המידע נשאר בסוד.
ראוי לציין את השימוש של הישראלים במערכת הכרייה TSEFA, המורכבת מטיל בעל חבלים מתנפחים, מעין אבולוציה של המפורסם VIPERE (בעבר שימש גם את הצבא האיטלקי) GIANT VIPER. בנוסף, הקליעים, עם נתיכים מתוזמנים, מ 120 מ"מ של היו יעילים מאוד מרכבה, שנועד להתפוצץ עם דיוק על המטרות, ניצול האפשרויות המוצעות על ידי לייזר טווחי לייזר.
השימוש בקליעי זרחן 155 מ"מ זרחן לבן, גם עם נתיכי קירבה, עורר מחלוקת ניכרת, במיוחד בזירה הבינלאומית. סוג זה של תחמושת יש את הפונקציה של יצירת עשן סמיך המעכב את חזון האויב אפילו בנוכחות הרוח. כמו כן, אם צה"ל היה רוצה לגרום להפסדים גדולים יותר, הם יכלו להשתמש במערכות נשק אחרות.
ברור שהפתרון יכול לעבור רק מסילוקו של האגף הקיצוני יותר של החמאס, שקשה כיום מאוד, שכן הוא הוכיח שאינו מסוגל לתמוך בעימות צבאי עם המדינה היהודית, והציב את האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה לסיכונים חמורים מאוד .
(צילום: צה"ל)
