בשעות המוקדמות של ה- 31 יולי 1916 הצוללת Giacinto Pullino עלתה על סלע הגליולה (בפתח מפרץ קוונר, קטע ים שוחץ בין היבשת האיסטרית לארכיפלג אסרטידי - קרס ולושיני) - ומתקשר עם האי מפרץ פיומה דרך תעלת פארסינה) במהלך משימה נגד פיומה.
הצוות, לאחר שהתברר כי לא ניתן להחזיר את הים, הכין אותם לשקיעה עצמית והרסו את הצ'יפים והציוד שעל השולחן לפני שהם יצאו מהסירה. בין אנשי הצוות שנתפסו על ידי האוסטרים נמצא סגן האונרדנטיסטים נזריו סאורו, שאחרי משפט קצר וממצה, נידון למוות בגין בגידה גבוהה, על ידי תליה שבוצעה ב- 19: 45 של 10 אוגוסט. 1916 בבתי הכלא הצבאיים של פולה.
גופתו של נזריו סאורו נקברה בלילה ובסתר על ידי האוסטרים באזור שהוקדש בסמוך לבית הקברות הצבאי. רק בסוף המלחמה הצליח חיל הים האיטלקי לדעת את המקום בו נקבר וסיפק ל- 10 ינואר 1919 לחשוף את גווייתו וקבורה החגיגית, שהתרחשה בינואר 26 בבית הקברות של מרינה די סן פוליקרפו בפולה.
באותה הזדמנות פרסם הרמטכ"ל של דוכס הים הגדול הגדול של הים פאולו תאון מרבל את סדר היום הבא:
"אוסטריה החולקת קברה את גופתו הקדושה של נזריו סאורו בפינה נשכחת של פולה שלא הוסרה ומדממת כדבר פחדני. היום בבית הקברות בפולה נוסטרה, אנו, חיל הים האיטלקי, הפרנו את ההבטחה לזכרו של גיבור הים הגדול שלנו, והעניקו לו קבורה ראויה. סלע גרניט פשוט וטהור כמו נשמתו, חזק כמו אמונתו, מכסה את שרידיו ומראה לנו את גדולתה של ארץ האם במשך מאות שנים.
כמו כן ה- 26 ה- 1919 בינואר, ויקטור עמנואל השלישי העניק לאמו של נזריו סאורו את מדליית הזהב לגבורה הצבאית לזכרו, במוטיבציה הבאה: "הצהיר את המלחמה לאוסטריה, הוא מיד התנדב תחת דגלנו לתת התרומה של התלהבותו, נועזותו ויכולתו לכבוש את הארץ עליה נולד ושכמהה להצטרף שוב עם איטליה. בלי קשר לסיכון אליו הוא נחשף, הוא השתתף במשימות מלחמה ימיות רבות, נועזות וקשות, אשר להצלחתן תרם ביעילות עם הידע המעשי של המקומות ותמיד הראה אומץ לב, רוח סתירה ובוז לסכנה. אסיר שנלקח, מודע לגורל שחיכה לו עכשיו, שמר עד הסוף גישה שלווה להפליא, ובזעקה חזקה וחוזרת לפני התליין של "יחי איטליה!" הנשמה האצילה נשמה, נותנת ללא תחרות דוגמה לאהבה הטהורה ביותר של המולדת. »אלטו אדריאטיקו, 23 מאי 1915 - 10 אוגוסט 1916.
מקור: חיל הים
