פרנצ'סקה רונצ'ין
עורך אליברטי, רג'יו אמיליה 2022
עמ. 298
"מה שקורה בים כשמתרחשים חילוץ הוא הרבה יותר ממה שמראים לנו. הם מראים לנו את המהגרים, התמונות הנסערות של ההצלות, הדמעות, הזיעה, המאבק בין חיים למוות. הכל מתועד על ידי צוות לא ממשלתי ועשרות עיתונאים שעלו על הספינות הללו, עם תמונות וסרטונים. אבל זה רק חלק מהסיפור..." כך, המחברת, עיתונאית, מתחילה את ספר התחקירים הזה שלה שבו היא מספרת על מה שראתה במו עיניה, כמו למשל כשיצאה לדרך. מזל דלי, השייך לעמותה SOS Mediterranee, שם הוא ראה דברים שהתמונות הרשמיות מעולם לא הראו. למעשה, במהלך מבצע חילוץ הופיעו כמה דמויות, המוגדרות כדייגים, אך הן לא היו.
"ברגע שהמצילים מעבירים את המהגרים מהסירות לספינה, ה'דייגים' מסתערים על הסירות כמו תנים בחיפוש אחר מנועים, פחי דלק יקרים וחגורות הצלה. ניכר שהם לא שם כדי להתעסק ברשתות ובחכות וכי במקום זאת הם חלקים ממכונת הסחר בבני אדם. אף אחד מאינספור העיתונאים שעלו על ספינות הסיוע לא הנציח אותם מעולם". זה בגלל "עובדי הסיוע, ואיתם נתח דומיננטי מעולם המידע, נוטים להראות רק את ההיבטים של תופעת ההגירה שמתפקדים לנרטיב נתון".
ספר נגד הזרם לכן, כפי שניתן כבר לנחש מהכותרת, שבו רונצ'ין חושף נקודות מבט לא נוחות על העולם הסובב סביב ספינות ומהגרים לא ממשלתיים, מונח, האחרון אשר "בהדגשה של רצון לא קיים לנוודות, הוא מזייף את המניעים האמיתיים של אלה שעוזבים את ארצם".
עד לפני כמה שנים, מונחים כמו מהגר, אזרח שאינו בן האיחוד האירופי, חשאי היו בשימוש נפוץ, "היום הם נשמעים מיושנים ואפילו פוגעניים. במקומם עשה את דרכו המהגר המודרני והאקומני ביותר".
הספינות של הארגונים הלא ממשלתיים, לפי הוולגטה, "הם מתוארים כנוכחות הכרחית נטולת צללים והשפעות שליליות", מהגרים, לעומת זאת, אוהבים "הפתרון לבעיות הכלכליות והדמוגרפיות של איטליה. נרטיב שימושי כדי לשכנע אותנו שההגירה טובה ונכונה. אגדה יפה" לכן, מה שעם זאת אינו משכנע את המחברת, שלמעשה שואלת את עצמה: "איך יתכן שכלכלנים סמכותיים ממשיכים לטעון שהמהגרים ישלמו לנו את הפנסיה, כשיש אלפי מהגרים קבועים שחיים על פי שכלם, עבודתם השחורה, חיי היומיום בין הקירות המתקלפים של איזה בניין תפוס ומקומות לינה מאולתרים? אם זה המצב של בעלי מסמכים רגילים לחיות באיטליה, שלא לדבר על האחרים". שלא לדבר על זה, כפי שטוען פדריקו רמפי בהקדמה, "כשכוח העבודה בשפע מכיוון שהוא גדל מדי שנה על ידי מגיעים חדשים של זרים, ידם של הבוסים על העליונה ומשלמים שכר נמוך. אם, לעומת זאת, כוח העבודה דל, לעובד יש יותר כוח מיקוח והוא מקבל שכר טוב יותר. במילים אחרות: הגירה היא מתנה משמים למעסיקים, פגיעה במעמד הפועלים".
בכל הקשור לספינות לא ממשלתיות, לעומת זאת, המחבר תמיד משקף, "האם אנחנו באמת חושבים שסירה הייתה יוצאת בתנאי מזג אוויר קשים ובגלים בגובה שישה מטרים, אם לא היה מישהו בים שמסוגל לחלץ אותה? המבריחים הם פושעים כן אבל הם גם אנשי עסקים, הם צריכים להסתדר ואין להם עניין לשלוח מהגרים לקראת התאבדות מובטחת. לפיכך קיים חשד כבד שספינות ה-NGO פועלות כמו גורם משיכהכלומר, שנוכחותם בים יכולה להקל על עזיבתם של מהגרים, עד כדי כך שמישהו הגדיר אותם כמוניות ימיות, מה שעורר את התגובות המקוממות של כמה עיתונים, "נראה כי תגובות שוות לאלו שמעשה חילול הקודש יכול לשחרר."
התזה ש "ככל שמספר רכבי ההצלה גדול יותר וקרבתם לחוף הלובי, כך גדל מספר היציאות ולכן גם ההרוגים"יש לו היגיון משלו. מצד שני, אין לו היגיון משלו לתמוך בכך "בעצם, המהגר שהגיע על הסירה הפך לגיבור והוא יהיה זה שיציל אותנו", תזה של אלה הטוענים שהמהגרים משלמים לנו פנסיה ועושים עבודות שהאיטלקים כבר לא רוצים לעשות, וכן טוענים שהאיטלקים מעריכים יתר על המידה את חלקה של אוכלוסיית המהגרים (כלומר יש להם תפיסה שגויה של התופעה, ובכך מטיל ספק באמינות של תזות בניגוד לשלהן), בהחלט אינן לוקחות בחשבון את התזות של אלה שטוענים, מנגד, כי מהגרים, בנוסף להיותם נטל על סעדלהחמיר את מצב הפשע.
מה שחייב להיות ברור, לעומת זאת, טוען המחבר, הוא "שכדי להיות משלם מסים לא מספיק לנחות בלמפדוזה, אלא צריך שתהיה לך עבודה, וזה לא מובן מאליו, גם להיות במצב טוב". הגירה, רק אם מנוהלת היטב, תוכל לתרום "תרומה גדולה לכלכלת מדינה וגם לעושר התרבותי שלה" שכן היא תאפשר לעולה להשתלב ולהוות משאב יקר. אם, לעומת זאת, אתה מנסה לשכנע את האיטלקים שהגירה היא תמיד בהכרח דבר טוב, המשך "לספר אגדות, אז למה ולמי אנחנו עושים את זה?"
Gianlorenzo Capano
