קלוד אן שין תומאס (נולד במדוויל, פנסילבניה, בנובמבר 1947) הוא היום נזיר בודהיסטי אך היה חייל אמיץ בווייטנאם והספר הזה מספר את חייו ואת התפתחותו, עם כמות גדולה של אנקדוטות ושיקולים קריטיים על מספר חייו.
אפשר לומר שהטקסט מחולק לשלושה חלקים, גם אם השניים הראשונים שלובים זה בזה.
בהתחלה מתואר המצב הקיומי העולמי שחווה המחבר בשנות חייו הראשונות עד גיל ההתבגרות, בסביבות גיל 17-18. נולד למשפחה שבה חינוך היה מבוסס על ענישה גופנית וכמעט אפס תקשורת, הוא למד במהרה את הקלאסי חיי רחוב, להתרגל להגן על עצמו ולהטמיע הרגלים יוצאי דופן בלשון המעטה: ביניהם, אנשין תומס הוא נהנה להיכנס לסוכנויות מכוניות משומשות, לגנוב אחת ולנסוע כרצונו במשך כל הלילה, ואז להחזיר אותה ליעד מוקדם בבוקר.
סוג זה של התנהגות, בעיירה הקטנה ווטרפורד שבה התגורר, לא גרם לבעיות מיוחדות, למרות אופיו שהוא עצמו הגדיר כ"פראי". ודווקא בגלל האופי הפרוע הזה, כשהחליט מה לעשות אחרי סיום התיכון, אביו אמר לו ללכת ולהתגייס לצבא (בזמן שהוא נוטה לקריירה בספורט שבה הוא היה טוב מאוד). אבל "בסוף הלכתי לצבא כי לא ידעתי מה עוד לעשות" (עמ' 21).
חלקו הראשון של הספר מתאר אפוא חיי משפחה עם אב אלכוהוליסט ומתעלל, ואמא שהיו לה דחפים ותגובות אלימות בלתי צפויות ובלתי צפויות.
ההשפעה עם האימונים הצבאיים פותחת את השלב השני של הסיפור.
כצפוי, החוויה כלל לא הייתה פשוטה מההתחלה AnShin תומאס מצא את עצמו מתמודד עם עולם קשה מאוד המאופיין בחוקים קשים להבנה: כללים אשר, עם זאת, כנראה היו מצילים אותו במהלך השנים הבאות.
בגלל הסביבה והעונשים בגלל חוסר משמעת הוא החל לשתות והשתחרר לגמרי כשעלה על דעתו להתנדב לווייטנאם: "בסופו של דבר הפכתי לחייל מצוין וגם קיבלתי הרבה פרסים ועיטורים... ילד פגיע, הבן 29 המפחיד הזה? כבוי, נעלם!" (עמ' XNUMX). מאומן להרוג, הוא ביצע את משימותיו בזו אחר זו עד שחזר הביתה כמעין שרד מווייטנאם (לאחר שנפצע) הוא מצא את עצמו כבר לא מה שהיה קודם ו...עדיין לא היה שום דבר אחר.
אלכוהוליסט, מכור לסמים, אבוד לחלוטין אך תמיד משוטט ברחובות חמוש, בין השנים 1968-1969 החל להתקרב לתנועות הפציפיסטיות וכעבור זמן מה החל להתנסות בתוכניות שיקום ובטיפול תמיכה פסיכולוגי; אבל חלפו שנים רבות, ועדיין ב-1990 הוא הרגיש ש"וייטנאם לא הייתה רק בראש שלי: היא הייתה בתוכי" (עמ' 48), למרות העובדה שבאותו זמן הוא כבר החלים מהתמכרות לסמים.
לאחר מכן המפגש עם קהילת הנזיר הבודהיסטי הוייטנאמי תיך נאט האן שעבד עם אלו שנקראו הוותיקים הלא יציבים של וייטנאם, וההמרה הרוחנית האיטית, הכואבת והמתקדמת של החיים ושל הפרספקטיבה הקיומית.
המפגש עם הבודהיזם נועד עבור קלוד אנשין תומאס למצוא תשובה לבידוד אליו נופלים ותיקים לעתים קרובות כל כך: "כשאני מדבר עם ותיקים אחרים על המלחמה בווייטנאם או במפרץ... עם החיילים של כל המלחמות, אני תמיד שומע אותו סיפור. הם אומרים שהם לא מובנים, שאזרחים נמנעים מלבוא איתם במגע, שהם מתנגדים לכל מערכת יחסים שהיא לא הכי שטחית" (עמ' 61).
החלק השלישי של הספר מתאר את נתיב הלידה מחדש, שבמקרה של קלוד אנשין תומאס פירושו שמצא את עצמו ב גודל אנושי בדרך כלל, תוך שהוא ממשיך לפחד ולסבול ברגעים מסוימים של החיים (המחברת מספרת כיצד, עשרות שנים מאוחר יותר, הלילה היה מאוכלס לעתים קרובות באימה ורוחות רפאים).
בשנות ה-90 קלוד אנשין תומס עלה לרגל, והחשובה שבהן הייתה זו שלקחה אותו מאושוויץ לווייטנאם: למעלה מ-8,000 קילומטרים שעברו דרך עשרים ואחת מדינות, בשמונה חודשים.
זהו, אם כן, ספר שניתן לקרוא כקו שמרכזו בחוויית המלחמה ואשר מתגלה לאחר מכן לחזור לעולם דרך המפגש עם דמות יוצאת דופן; למעשה, אין לשכוח ש-Thich Nhat Hanh (Huế, 11 באוקטובר 1926 - Huế, 21 בינואר 2022) היה נוכחות של כריזמה רבה וביצע פעילויות רבות ברחבי העולם, כולל באיטליה.
ספר שבוחן לעומק כמה פרצופים של כונן אגרסיבי של האדם, כיצד זה - אם לא מוסדר - יכול להתפוצץ בדרכים הפרועות ביותר ולהישאר בתוך האדם שפעל בו כמו חומר רעיל במשך כל החיים: "בג'ונגל, מה שנשאר נסתר היה תמיד הרבה יותר מסוכן ממה שניתן היה לראות; כך גם לגבי הרגשות שלנו" (עמ' 112).
עדות להשפעות ההרסניות של טראומת מלחמה ואינדיקציה לאחת מהדרכים שאדם פצוע פסיכולוגית והרוס קיומי יכול ללכת כדי לגלות מחדש את משמעות החיים, ושל עצמו בחיים.
אנדריאה קסטילו ד'אנטוניו
