ערב טוב. קראתי את הודעה לעיתונות עמו נתת מידע על השתתפות מחלקת צבא בפעילות הנדונה (מסע ניסוי של הצבא הבריטי שבשלב האחרון שלו השתתפה צוות מבית הספר לחי"ר הצבא האיטלקי, נדד).
אני מתמקד במנעול.
אני מציין ש: הפתיחה לאיטליה היוותה הזדמנות עצומה מכיוון שהיא מאפשרת לנו לפעול בהקשר בינלאומי כמו מדינות אחרות הנחשבות לשותפים "אסטרטגיים", ובכך לקבל גישה "מקדימה" לטכנולוגיות המתקדמות ביותר בשוק או במחקר.
אני קורא מחדש!
אני עוצם את עיניי, מנקה את העדשות, אולי, אני מקווה, הן אלה; בינתיים, תמונות של הגיבורים שלנו, של הלוחמים הצנועים ביותר, של היחס שהאויב הזה שומר לעתים קרובות מדי לאסירים שלנו, ל"השותפים ללוחמים" האמיצים (שבחים, אגב, בהתנהלותם של השריפה ב-Mignano) להצטופף במוחי של מונטלונגו, גם מהדוצ'ה, למרות המצב המסוים!), לגנרל בלומו המסכן, לנופלינו שהקרבתו הושחתה!
אני מרכיב את המשקפיים, הבטן שלי מתהדקת, אני מקווה שקראתי לא נכון, למרות שאני יודע שלצערי זה יותר מסביר שאמצא את מה שקראתי ואקרא שוב...
הנה, למעשה: הפתיחה לאיטליה היוותה הזדמנות עצומה מכיוון שהיא מאפשרת לנו לפעול בהקשר בינלאומי כמו מדינות אחרות הנחשבות לשותפים "אסטרטגיים", ובכך לקבל גישה "מקדימה" לטכנולוגיות המתקדמות ביותר בשוק או במחקר.
אני עוצם שוב את עיניי, הנה הזיכרון של מדליית הזהב של פציה מקוסאטו, של מכתב הצוואה שלו: אני מבין את הייסורים, את גודלה של מחוות האהבה הקיצונית שלו כלפי מולדתו, לאחר שהפריד סופית בין האחד לשני, בשל שושלת המלך הרשע.
הקיבה נשארת מכווצת, אני לא חושב שלתרופה הספציפית תהיה השפעה הערב...
תקווה אחת: שלפחות "תודה בוואנה" המהדהד הזה סיפק את המאסטר האנגלו-סכסוני, לאחר 80 שנות ברית משוערת.
מרקו בוסיה
קורא יקר, אני מבין את הספקות שלך. עם זאת, אני מאמין בו-זמנית שאחרי 162 שנות היסטוריה איטלקית בהגנה, מהן 80 האחרונות עם "קולרי חנק" (מה שהופך לבלתי חוקי אפילו עבור כלבים) - עלינו להיות מודעים לאמת: איטליה אינה נוצר על ידי האיטלקים, אלא על ידי האינטרסים של אחרים, אנגלית וצרפתית בפרט.
המודעות הזו צריכה לנבוע מפרקים רבים שקדמו לאחדות: כמו נחיתה מוגנות על ידי ספינות בריטיות של 1000 מתנדבים ש"ניתבו" מעל 100.000 (זה חג המולד, בואו לא נהרוס את הקסם למי שעדיין מאמינה בו) או קרב של סן מרטינו וסולפרינו (מלחמת העצמאות השנייה) בה ניצחו 37.000 פיימונטים צבא של 131.000 אוסטרים... בעזרת 97.000 חיילים צרפתים.
היינו מבוקשים על ידי אחרים. לפני 100 שנה העמדנו פנים שאנחנו שוכחים את זה והובסנו היטב. שם "כניעה ללא תנאי", שהגיעה אלינו שנתיים לפני הימים האחרונים של מלחמת הזולת, עדיין מסופר כ"גאולה" ואילו יש לספר אותה כ"תבוסה", הקץ.
הסיכון הוא שלעתים קרובות להתאכזב מהודעות לעיתונות, להתבאס על ידיעות רהוטות (או גופות...) בגלל זה צווארון ראוי אשר, כאשר היהירות עולה, נמשך בחדות.
לפני עשרות שנים היה לי חבר מאוד יקר שהיה נרקומן. אני תמיד זוכר את דבריו: "הייתי צנחן, הייתה לי עבודה טובה ומכורים בעיניים היו חרא, חלאות. ואני... קיבלתי פנצ'רים! כש(בקהילה) הבנתי שגם אני מכור לסמים זה היה הכי הרבה רגע חשוב בחיי!".
אני מאמין שכדי להתקדם ולהתגבר עליו עלינו לקבל את האמת. אנחנו לא "עם", מעולם לא היינו... אבל בקרוב נוכל להיות!
אנחנו לא עצמאיים, מעולם לא היינו... אבל בקרוב נוכל להיות חלק מאירופה, אם לא עצמאית, לפחות רק.
יום אחד, עם פחות ממאתיים של היסטוריה, נוכל להשוות את עצמנו לאחרים שיש להם 1000 שנים מאחוריהם. לרגע... תודה בואנה זה - אם לא נכון או נעים - לפחות כנה. "בואנה" ב סוואהילית למעשה פירושו "מאסטר".
יש גם יתרונות. דוגמה? למטוסים של חיל האוויר והצי שלנו יש שם זהה לזה של המטוסים האנגלים, "F-35", אבל הם שונים מאוד: שלהם הם התגנבות (כמו אלה בארה"ב), שלנו לא. יש אג'נדה משותפת (סערה) עבור המטוס הבא מתוך 6a הדור יאפשר לנו (סוף סוף) את אותם מבנים זמינים.
אני מאמין שעלינו להשאיר מאחורינו עבר כואב של בגידות לבנטיניות (כבר במלחמת העולם הראשונה החלפנו צד... ב-1914 היינו בעלי ברית של גרמניה ואוסטריה!) וגבורה: דמם של חיילים איטלקיים תמיד היה צריך לשטוף חוסר התאמה וטעויות ברמה העליונה.
אנחנו ערב מלחמת העולם השלישית. באיטליה, כל מינוי קודם הביא שינויים חשובים. מודעים לעבר שלנו, לגיבורים ולליצנים הנצחיים שלו, בואו נסתכל קדימה, לא נשאר הרבה!
אנדריאה Cucco
צילום: מטכ"ל הצבא
