אלסנדרו ניוקי
אד מילוויל, סיינה 2016
עמ. 175
"הזעם והגאווה, מתחיל הדיון הלאומי הראשון והיחיד בנושאים כגון הגירה, משבר הזהות האירופית, האיסלאם ואת הסכנות של אי-פיוס שלה עם הערכים שלנו. בפעם הראשונה ועד כה האחרונה איטליה יכולה לגעת עם היד מה הוא פוליטיקלי קורקט ומה ההשפעות שהוא הפיק. עובדה היא שהבעיה של הפונדמנטליזם האיסלאמי נכנסת תמיד לדיון ציבורי רק עם פלאצ'י."כך אלסנדרו ניוקי, העורך הראשי של מדור התרבות והמופעים היומן, מציג את האובייקט של הספר הזה שהוא מאוד בזמן, בהתחשב באירועים הקטלניים שפגעו באירופה בשנים האחרונות. נכתב עשר שנים לאחר מותו של אוריאנה פלאצ'י, אשר התרחש 2006, הטיעונים המפורטים להלן לייצג את המחשבה של הסופר כפי שבאו לידי הביטוי גם בסרט "הזעם והגאווה" (2001), גם ב "כוחה של תבונה" ( 2004) ו "ראיונות פלאצ'י אוריאנה עצמה - האפוקליפסה" (2004), מובילים אותנו להרהר בעובדה "איטליה, לא פטריוטית מאוד ולא גאה מאוד בתרבותה, יכולה להיות המומה מתביעות הזהות החזקות של מהגרים מוסלמים. [...] Eurabia היא מציאות. בערים שלנו יש ערים אחרות שבהן השריעה בתוקף. המנהלים כבר ויתרו על החוק האיטלקי בשכונות שבהן הנוכחות המוסלמית מסיבית."עם זאת, המבקרים הרבים מתחברים לגופו של טיעוניו של פלאצ'י, שלעתים אינם יכולים לשכנע"הם מעדיפים לנטרל הגזמות מילוליות וענייני אביזר. דווקא זה הופך את הפוליטיקלי קורקט: הסטת תשומת הלב מהמציאות למילים על ידי מתן רושם מופרך של יצירת תרבות או אפילו פוליטיקה. אוריאנה פלאצ'י, בהירותה של עמדותיה, מכריחה במקום זאת לחשוב על התפקיד שאיטליה רוצה להניח בעולם ועל מה זה אומר להיות איטלקי בתחילת האלף החדש. שאלות עדיין ממתינות לתשובה."
הוויכוח אינו נוגע רק לאיטליה, אלא גם לצרפת עם הסופר רנו קאמי, אשר בספרו "Le Grand החלפת " (החלופה הגדולה) מתייחסת לבעיה של אובדן הזהות הלאומית, התרבותית והדתית, גם בשל חוסר האיזון הדמוגרפי, ועם העיתונאי אריק זמור וספרו "Le Suicide Français " (התאבדות צרפתית). אפילו באנגליה יש ויכוח סוער עם העיתונאי כריסטופר קאלדוול (מחבר המהפכה האחרונה של אירופה) ועם האקדמיה פול קולייר (מחבר הספר של סֵפֶר שֵׁמוֹת), "פלורליזם, רב-תרבותיות וזרים (2000) ו"מסה על חברה רב-דתית" (2002) עוסקת גם בנושא הקוצני של העלייה:ההגירה לא נועדה כלל להאט, אלא היא תגדל. בעיית האינטגרציה מתעוררת. הענקת אזרחות אינה הדרך הנכונה. כדי להיות אזרח עלינו להכיר ולקבל את עמודי החברה בה אנו מתקבלים בברכה. אבל זה קשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, אם העולה שייך לפיידיסט או לתרבות תיאוקרטית שאינה מפרידה בין המדינה האזרחית לבין המדינה הדתית, וזו מגלמת מחדש את האזרח במאמין. המוסלמי מכיר באזרחות מלאה רק בנאמנים. [...] האיסלאם אינו מכיר בהפרדה בין המדינה לכנסייה, בין החוק לדת. החטא הוא הבסיס של הציוויליזציה שלנו."פלאצ'י אז לא היה היחיד באירופה, כדי לנסות לגרום לאנשים לחשוב על ההשלכות העתידיות של הגירה לא מבוקרת. הוא עשה זאת, בחריפות שלה היה כל כך אפילו על ידי מי שהוכתר all'11 עד ספטמבר 2001, כדי להגיע לתמוך הסרטן כי לבש הטריד את המוח, מה שהופך איסלאמופוביה וכי " הטרילוגיה הייתה הזיה של אישה חולה מכדי להבין "בניסיון להכפיש לשיאו ארבעה תהליכים הסופר נאלץ לסבול בגלל בטרילוגיה -".שהיא גם גינוי נגד הפוליטיקלי קורקט ונגד הצביעות שהוקמה כמערכת תרבותית"- שם טען כי"המאבק באסלאם אינו מאבק נגד המהגר. זוהי מלחמה נגד תיאוקרטיה שהתחמקה במדינות דמוקרטיות. זו מלחמה נגד אדישות שבה אירופה כולה נכנעת לדקדנות ולכניעה לשפל מוסרי. זוהי מלחמה נגד אינטלקטואלים שמכפיפים את תרבותם לזו של אחרים כדי לפצות על חטאי הקולוניאליזם או על פי הפוליטיקלי קורקט. זוהי מלחמה נגד האידיאולוגיה האירופית הקובעת את ויתור על זהותו של האדם לקבל את האחר מאחרים. גם אם האחר, על פי Fallaci, אינו מתכוון להשתלב ומראה זלזול בתרבות של אלה המארחים אותו."מותו מנע להגיע לפסק הדין.
Gianlorenzo Capano
