היחסים בין רוסיה לטורקיה, שבמשך שנים הפכו יותר ויותר מנוסחים, מאופיינים במערכת יחסים מעורפלת, המסובכת בשל חברותה הארוכה של טורקיה במערך המערבי (נאט"ו) שהתנגד לברית המועצות (ברית ורשה) ולמרות ההתקרבות האחרונה. , במיוחד מהאופוזיציה לגבי כמה תיקים בעלי חשיבות גיאופוליטית מיוחדת.
שתי המדינות, למעשה, פרוסות בשני מחנות מנוגדים הן בסוריה והן בלוב, שני אזורי הים התיכון החמים ביותר כיום, מכל נקודות המבט.
למעשה, בסוריה, טורקיה מתנגדת לכוחות הממשלה הנתמכים על ידי רוסיה, איראן ומיליציות לבנוניות של חיצבאללה. מצד אחד יש את הרצון הטורקי "להסדיר" את השאלה הכורדית באופן סופי, בכל האמצעים, ומצד שני קיימת התמיכה הרוסית הפעילה בבקשות הכורדיות, המתבטאת באספקת חומר בשפע, המוחזרת בהרשאה ל לבנות בסיס אווירי בשטחה. בסיס שיהיה בעל חשיבות אסטרטגית במיוחד מכיוון שהוא יכול לאפשר לרוסים לשלוט ולשמור על כל דרום טורקיה (v. מאמר). המתח הוא כזה שבשתי החזיתות מדברים על הפסקות תכופות של הפסקת האש שהוסכם ב-5 במרץ 2020.
בלוב ידוע שבעוד אנקרה תומכת באופן פעיל בממשלת טריפולי על ידי השגת שליטה על כוחות הצי החוף שלה בתמורה (לרעת איטליה), רוסיה יחד עם מצרים (עוד שחקן גדול ומשפיע במזרח התיכון) תומכים בנחישות בגנרל הפטר.
יתרה מזאת, היחסים המורכבים בין רוסיה לטורקיה בהחלט לא נהנים מהעובדה שאנקרה קרובה מאוד לקייב, הן ברמה הצבאית והן ברמה הדיפלומטית, עובדה בהחלט מעצבנת עבור מוסקבה, שכבר מכעיסה את תשומת הלב של האיחוד האירופי ושל ארה"ב על התיאטרון המסוים הזה, שנחשב על ידי פוטין כחשוב ביותר מנקודת מבט צבאית וגיאופוליטית. כדי להגביר את תשומת הלב הבינלאומית (ואת הרוגז של מוסקבה) נוספה אז האזעקה האחרונה של וושינגטון על מתקפה רוסית אפשרית עד סוף ינואר הבא. זה הוביל את אירופה, באמצעות קולו של הנציג העליון שלה לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, הספרדי ג'וזף בורל, לאשר שהאיחוד האירופי "... יעמוד לצד קייב במקרה של התקפה..."1.
שיתוף פעולה בתחום האווירונאוטי...
אף על פי כן, נקודות המגע בין שתי המדינות רבות וחשובות, במיוחד מבחינה צבאית. בהקשר זה, די להיזכר ברכישת טילי ה-S-400 הרוסיים ובהזמנות הגרעיניות לתחנת הכוח מרסין. למעשה, כבר בדצמבר 2017 חתמה טורקיה על חוזה בשווי 2,5 מיליארד דולר לאספקת ארבע סוללות של הטילים הנ"ל. אספקה שכפי שהודיעה הסוכנות רויטרס ב-23 באוגוסט 2021, הוא תוגבר עם אצווה שנייה של יחידות ממערכת ההגנה האווירית S-400 "טריומף". מהלך הנוטה, לפי משקיפים רבים, להדגיש את המרחק מארה"ב ומנאט"ו, שאינם מצליחים להביע תמיהות וחששות עזים.
נישואי עניין, כביכול, שהובילו לפסגת סוצ'י ב-29 בספטמבר, שבסיומה הדגישו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ומקבילו רג'פ טאיפ ארדואן את הנקודות שאיחדו אותם. ראש הקרמלין, למעשה, הדגיש זאת "... גם אם המשא ומתן לא היה קל, הוא הסתיים בתוצאה חיובית, לאחר שמצא כמה נקודות פשרה חיוביות לשני הצדדים...". ארדואן השיב לפוטין וציין זאת "...יש תועלת רבה מהעובדה שרוסיה וטורקיה ממשיכות לחזק את יחסיהן...". שיתוף פעולה שיוביל, בין היתר, לייצור טורקי של חלק מהרכיבים של ה-S-400, כפי שציינה סוכנות הידיעות הרוסית RIA נובוסטי ב-17 בנובמבר האחרון. לכך נוסף המידע שפרסמה הסוכנות הטורקית אנדולו, שדרכו הדליפה אנקרה כי היא שוקלת לרכוש מטוסי קרב רוסיים, בתגובה להדרתה מתוכנית F-35.
ואכן, ארה"ב שלפה את טורקיה מתוכנית הייצור של מטוס הקרב מהדור החמישי F-35 בתגובה לרכישת טורקיה - מדינת נאט"ו היחידה - של מערכות נשק רוסיות. אולם, במהלך השיחות הבילטרליות בוושינגטון ב-17 בנובמבר האחרון, נראה ששתי המדינות הגיעו להסכמה לאספקה "משקמת" של 40 מטוסי F-16 ו-80 ערכות מודרניזציה למטוסים שכבר נמצאים בכוחות המזוינים הטורקים.2. עם זאת, לטענת כמה משקיפים, נראה שההסכם אינו שולל אפשרות אפשרית של תפנית טורקית נוספת בנושא, שעליה הצהיר ארדואן כי הוא גם בוחן את האפשרות לרכוש מנועים רוסיים ל-TF-X. דור חמישי למטוס הקרב הטורקי שהטיסה הראשונה שלו אמורה להיות 2025 ותיכנס לשירות עד 2030. אפשרות שהודגשה גם על ידי דמיטרי שוגאייב, מנהל הארגון השירות הפדרלי הרוסי לשיתוף פעולה צבאי וטכני (FSVTS), כאשר היא טוענת זאת "... ישנם תחומי עניין שבהם אנו יכולים לתרום טכנולוגיה, גם תוך התחשבות בניסיון שיש למומחים שלנו בתחום פיתוח וייצור מטוסים. ואנחנו מוכנים לחלוק את הכישורים שלנו עם שותפים טורקים...". במידה ושיתוף הפעולה הזה יתממש, יהיה מעניין לבדוק כיצד תצליח רוסיה ליישב את השותפות הזו עם האנטגוניזם באזור על הגבול עם סוריה, למשל.
... ובמגזר האווירי, הימי והימי
בכל מקרה, לשיתוף הפעולה בגזרת מטוסי הקרב עשויות להיות השלכות אפשריות גם על הגזרה האווירית והימית שכן, כרגע נראה שלטורקיה אין שום פרויקט קונקרטי באופק לשימוש במטוס קרב STOVL תקף. פלטפורמה ראשית. אנדולו (תמונה), LHD המצויד בסיפון טיסה גדול, וכן בעל יכולות אמפיביות משמעותיות. לכן מובן כיצד ציוד הקרב STOVL יכול להרחיב את יכולת ההקרנה הטורקית על הים. ובהתחשב ביציבה האגרסיבית של אנקרה, אולי זה לא יהיה חדשות מרגיעות.
בהקשר זה ראוי לזכור כי בהינתן הניתוק המתקדם של ארה"ב מהאזור, איטליה (קאבור) וצרפת (שארל דה גול) הן מדינות הים התיכון היחידות שיש להן נושאת מטוסים, היחידות היחידות שמסוגלות להתנגד לאסרטיביות הטורקית בים אם גם אנקרה תרכוש את היכולת המבצעית הזו. לכן נראה מאוד נחוץ ודחוף לשים את קאבור, רכישה מהירה של כל מטוסי ה-F-35B של הצי הדרושים כדי להגיע ליכולת מבצעית מלאה (יכולת מבצעית מלאה - FOC).
התמיהות והחששות שהעלו שיתוף הפעולה הרוסי-טורקי לגבי חימוש אוויר וטילים ניתנות אפוא גם להרחיב לכל מה שקשור לחימוש ימי, תחום נוסף של שיתוף פעולה שעורר ארדואן בצורה נחרצת.
בים, למעשה, היציבה הטורקית היא האסרטיבית ביותר והיו, בשלוש השנים האחרונות, רגעים של מתח עז שנבעו מהיהירות והיהירות של אנקרה, אפילו מרחיקים לכת עד כדי כיוון מכ"מי הירי (באופן קיצוני). אמצעי אגרסיבי) נגד יחידות הצי הצרפתי. תנוחה מערערת יציבות שעררה כעת את האיזונים העדינים שהושגו בקושי בים התיכון לאחר מלחמת העולם השנייה (נ. מאמר).
על הים, אפוא, ה דלת סאבליים משחקת את המשחק הגיאופוליטי החשוב ביותר שלה, הקשור בעיקר לרכישת משאבי אנרגיה אך גם להבטחת הזכויות של "כבישי האנרגיה המהירים" העתידיים שיחברו את אסיה, אפריקה ואירופה, כמו גם להרחבת השפעתה הפוליטית צבאי.
בנוגע לסוגיית האנרגיה הנוגעת למזרח הים התיכון, החדשות הן עדכניות מאוד שטורקיה איימה בפומבי "...איימה לחסום כל מחקר לא מורשה (מאנקרה, עורך) של גז ונפט באזור הכלכלי הבלעדי שלו ... "בתגובה להקצאה של ניקוסיה של זכויות חיפוש וקידוח פחמימנים לאקסון וקטאר פטרוליום3. הבעיה היחידה היא שה- EEZ הטורקי אינו מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, וכתוצאה מכך, לאסרטיביות של אנקרה אין כרגע בסיס חוקי. הנושא העדין עשוי להחמיר, בהתחשב בכך ש-ENI הודיעה גם כי במחצית הראשונה של 2022 היא תחדש את פעולות הקידוח באזור שהוקצה באופן לגיטימי, אך לא מקובל על ידי טורקיה (נ. מאמר).
ארדואן בשאלת הצי הדגיש גם כיצד, בדומה לשיתוף הפעולה בתחום הטילים והאוויר, מוסקבה ואנקרה יכולות להתכנס בשיתוף הפעולה לרכישת יחידות תת-מימיות.
כולם יודעים שהשימוש בצוללות מצריך רמה גבוהה מאוד של סודיות, מעצם אופי פעילותן. לפיכך, לא יעלה על הדעת שחבר נאט"ו יוכל למצוא את עצמו במקרה של שיתוף מידע כה סודי עם מדינה יריבה היסטורית של הברית. ארדואן לא מסר פרטים נוספים על מה שאמר, אבל עובדה היא שלרוסיה יש סירות דיזל-חשמליות טובות, בדרגת "קילו", והיא מפתחת פרויקטים תקפים כמו "אמור 950" ו"אמור 1650".
סירות מחלקת "קילו" תוכננו לבצע משימות סיור, מעקב ותקיפה נגד מטרות תת-מימיות ושטחיות. הם מאוד קומפקטיים ויכולים לפעול גם במים רדודים יחסית. כיתות "אמור" יירכשו בשתי תזוזות שונות, יהיו להן יכולות מודגשות יותר התגנבות אקוסטיקה, מערכות לחימה חדשות ואפשרות להנעה אווירית עצמאית (הנעה עצמאית באוויר - AIP), כלומר, האפשרות לפעול ללא גישה לאוויר החיצוני, ולכן, מבלי להופיע או להשתמש באוויר שנורקל.
יש להדגיש שהרבה צוללות מודרניות שאינן גרעיניות רועשות פחות (ולכן יותר "בלתי נראות" למכשירי מעקב תת-מימיים) מצוללות גרעיניות. מכאן הסכנה הגדולה יותר שלהם במונחים של לחימה מתחת למים, בעוד שסירות גרעיניות נשארות איום ברמה אסטרטגית, בעלות אפשרות לפגוע במטרות עיליות (ים ויבשה) אפילו רחוק מאוד ובדיוק יוצא דופן.
זה יהיה גיוון משמעותי של הצי הטורקי שמתכנן כרגע רכישת שש צוללות U-214T, שסופקו תחת פטנט גרמני, גם עם הנעה דיזל ויכולת AIP. בנייתם מתבצעת הודות לשיתוף הפעולה בין המספנות הטורקיות של Gölcük וסיסטמי מריני מטיסנקרופ הגרמנית. הראשון בסדרה, ה פירי רייס, הושק בשנת 2019. שיתוף פעולה שזכה לביקורת חריפה בגרמניה, דווקא בגלל המתחים שיצרה הגישה הטורקית האסרטיבית והתוקפנית במזרח הים התיכון. עם זאת, שר החוץ הגרמני, הייקו מאס, ושרת ההגנה, אנגרט קרמפ-קרנבאואר, התנגדו להפסקת התוכנית, וקבעו כי "... אמברגו נשק נגד טורקיה אינו נכון מבחינה אסטרטגית. לא קל לקבל החלטה כזו נגד בעל ברית של נאט"ו. ראינו שטורקיה קנתה טילים מרוסיה, רק בגלל שלא הייתה לה הזדמנות להשיג אותם מארה"ב..."4.
פקוניה לא דולקת, כמעט אפשר לומר, גם לאור העובדה ש גרמניה לא מפריעה לאסרטיביות ימית טורקית בשום צורה אלא, במיוחד בשאלת הצינור EastMed, זה מקל על בקשותיהם לטובת האינטרסים הגרמניים (צינור גז Nord Stream) ולרעת האינטרסים האירופים והאיטלקיים. ובכל זאת, למרות הנכונות הגרמנית (המתעניינת מאוד), טורקיה לא הסיטה את מבטה מסירות אחרות.
מסקנות
נראה כי לשם הגנה על תביעות טורקיה, לאחרונה נקבעו לצי כללי התקשרות סלקטיביים לפי לאום הספינות שיכלו לבצע פעולות חיפוש בים הלבנט. בהקשר זה הצי הטורקי יהיה תואם למדי ליחידות בארה"ב (נראה שהשאלה טופלה במהלך השיחות הבילטרליות האמורות בנובמבר) אבל בלתי מתפשר עם יחידות חוקרים בני לאומים אחרים באירופה, כולל איטליה, שנחשבות פחות קרביות, מרחיק לכת עד כדי מניעת פעילות כזו גם על ידי פנייה להתערבות צבאית. בדיוק מסיבה זו, הגישה הטורקית במזרח הים התיכון מהווה, כאמור, מקור לדאגה רבה לא רק בכל הנוגע לתחולת המשפט הבינלאומי והיציבות היחסית של האזור, אלא גם ליציבות הברית (נ. מאמר).
בתיאטרון ההוא מתנהל משחק שחמט עדין מאוד, שרואה את טורקיה מעלה את ההימור מעת לעת, בניסיון להגדיל את כוח המיקוח שלה באזור, ורוסיה משתמשת באנקרה כדי ליצור פרצה בחומת הסולידריות של בעלות הברית. . חומה שתחת הדיקטטורה של ארדואן מתפוררת אט אט כתוצאה ממדיניות ניאו-עות'מאנית שרירית וחסרת מצפון.
התרופפות הלכידות של הברית תהיה אירוע רציני ביותר שעלול כנראה לעורר דינמיקה סוטה, המסוגלת לערער באופן סופי והרסני את היציבות של כל האזור, כמו גם ליצור את התנאים להכללה בתיאטרון זה של שחקנים נחושים ביותר המגיעים מאוד רָחוֹק.
על המים האלה, אפוא, מתנהל משחק גיאופוליטי עדין מאוד. הגבול המיוצג על ידי החומה שנבנתה בעקבות הפלישה הטורקית לחלק מקפריסין מעיד כעת שמצד אחד יש את אירופה, העולם המערבי וערכיו, ומצד שני יש את טורקיה של ארדואן, שאותה הוא רוצה. לשחק את המשחק הים תיכוני המסוכן שלו עד הסוף, אפילו באזורים שבאופן מסורתי היו אזורי ההשפעה שלנו. לכן יש צורך לבצע הרהור רציני, מעמיק ובוגר על תפקידנו בים התיכון מכיוון, או שנחזור להיות החלטיים כפי שהיינו במהלך מאות השנים ובשנים האחרונות, או שהים התיכון עלול להפוך לבעיה רצינית שלנו.
האיחוד האירופי ואיטליה צריכים, לפיכך, סוף סוף לקבל מדיניות ברורה, והם צריכים להפגין את נחישותך לא לקבל פרובוקציות ימיות וטריטוריאליות נוספות מטורקיה, וגם לקרוא לבעלות הברית האמריקאיות והגרמניות לחשוב ברצינות על יחסיהן עם אנקרה, שהופכים יותר ויותר מעורפלים ופוגעים באמון הקולקטיבי.
לפיכך, הדאגה שבה עוקבות מדינות אירופה אחר התפתחות שיתוף הפעולה הצבאי בין רוסיה לטורקיה מורגשת מכיוון שאם היחסים בין שתי המדינות יעמיקו עוד יותר, החברות הטורקית בברית עצמה תעמוד לדיון יותר מתמיד. מייצגים חולשה ולא חוזקה של נאט"ו.
שיתוף הפעולה הצבאי בין מוסקבה ואנקרה נמשך בינתיים, והשני, בעוד אי המתינות הבינלאומית נמשכת, מחדש ומגוון עמוקות את הארסנל שלה, שאם הדברים לא ישתנו, עלול להוות איום בעתיד. אירופה ומדינות המערב.
איום נוסף שאירופה ומדינות המערב אינן מרגישות כל צורך.
רנאטו סקארפי (CESMAR)
1 חדשות RAI, 5 בדצמבר 2021
2 מצפה הכוכבים הביטחוני הבינלאומי של LUISS, 5 בדצמבר 2021
3 Selcan Hacaoglu, בלומברג, 5 בדצמבר 2021
4 הייקו מאס, דצמבר 2020
צילום: הקרמלין / MoD הפדרציה הרוסית / נשיאות הרפובליקה של טורקיה / טורק סילאלי קוווטלרי
