ב-23 במאי האחרון, עם טקס מפואר בהשתתפות הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן כאורח הכבוד, נחגגה אבן דרך באופן נחרץ לקראת סיום העבודה על הצוללת העצמאית השנייה המונעת באוויר (הנעה עצמאית באוויר - AIP) מחלקת "Reis" (Type-214TR), ה-TCG העתידי חיזיר רייס, שאמור להיכנס לשירות בשנת 2023. במהלך אותו טקס, שהתקיים במספנות הטורקיות של Gölcük, הריתוך הראשון של הצוללת השישית מאותה מחלקה (TGC סלמן רייס), שכניסתו לשירות מתוכננת לשנת 2027.
זמינותן של צוללות מסוג זה, בעלות יכולת לפעול ללא גישה לאוויר בחוץ, ולכן, מבלי להופיע או להעסיק כזו שנורקל, יכול לשנות באופן משמעותי את מאזן הכוחות באזור, כמו זה של ים הלבנט, שבו, בין היתר, "תשומת לב" בינלאומית רלוונטית (איטליה כולל) הקשורים לאספקת אנרגיה וניצול שדות הפחמימנים העצומים שלה. (קרא מאמר"המדיניות הימית הטורקית האגרסיבית מערערת את יציבות הים התיכון")
סירות כיתת "רייס".
צוללות ה-AIP הן יחידות תת-מימיות באורך של קצת יותר מ-68 מ' ובקוטר של כ-6 מ', עם תזוזה של כ-1.850 ט' וצוות של 40 איש. סירות אלו מסוגלות להפלגות נסתר ארוכות, הן בקרבת החוף והן במים עמוקים. בהיותם פחות רועשים משמעותית מדגמים קודמים, ולכן, "בלתי נראים" יחסית למכשירי הזיהוי והתת-מימי של היריב, הם מהווים ערך מוסף או סכנה גדולה יותר (בהתאם לשימוש בהם) במונחים של לחימה תת-ימית ופעולות חשאיות.
כפי שארדואן עצמו ציין בנאומו בגלצ'וק, סירות אלו יכולות לפעול עד שנים עשר שבועות ללא אספקה ולצלול לעומקים של למעלה מ-300 מטר. הם גם מסוגלים לפגוע במטרות מתחת למים, לפני השטח והיבשהi.
לכן מדובר בשיפור משמעותי של הצי הטורקי, שהחל בבניית הסירות הללו ברישיון גרמני ובזכות שיתוף הפעולה בין המספנות הטורקיות של Gölcük וסיסטמי מריני מהטיסנקרופ הגרמני. הראשון בסדרה, ה פירי רייס, הושקה ב-2019, ואחריה אמורה להיות סירה אחת בשנה מ-2023 עד 2027, בסך הכל שש צוללות.
אנחנו מדברים על שיתוף פעולה מבוקש מאוד על ידי אנגלה מרקל, שבכל זאת זכתה לביקורת חריפה בגרמניה, דווקא בגלל המתיחות שיצרה, במיוחד בחמש השנים האחרונות, הגישה הטורקית האסרטיבית והתוקפנית במזרח הים התיכון.
היבטים אנרגיה וגיאופוליטיים
מאז לפני תחילת המלחמה באוקראינה, שרואה את רוסיה עסוקה בהשתלטות על מנת להבטיח את המשאבים של אותה מדינה, ולהרחיב את שליטתה בים השחור, טורקיה ממלאת תפקיד גיאופוליטי קשה, באיזון מתמיד. על סף התער , מפגין יכולת יוצאת דופן בירי חישוק טקטי.
כמדינה הגובלת בים השחור, אנקרה התנגדה נחרצות למוסקבה עוד לפני ה-24 בפברואר, בהיותה קרובה מאוד לקייב הן ברמה הצבאית והן ברמה הדיפלומטית (אלה המל"טים שגרמו לכל כך הרבה אבדות לחיילים הרוסים) בזמן שהייתה באותו זמן, היא עשתה עסקים במגזר הצבאי. (קרא מאמר"שני הפנים של הגישה הטורקית")
אפילו בתור בעלת ברית מערבית, טורקיה משחקת בצורה מעורפלת. בעוד היא מתכוונת לעצור את ההתפשטות של מוסקבה בים השחור, הקווקז, סוריה ולוב (במיוחד במונחים של אספקת אנרגיה), אנקרה מתנגדת להכללת שוודיה ופינלנד בברית האטלנטית. גישה שאנליסטים רבים קראו כמסייעת לשכנע את ארה"ב להכניס אותה מחדש לתוכנית F-35. ואכן, ללא המטוסים הללו, יכולת הקרנת הים הטורקית תצטמצם משמעותית. (קרא מאמר"האם היחסים בין רוסיה לטורקיה מאיימים על נאט"ו?") ההערכה של חלק מהאנליסטים היא שהמלחמה באוקראינה החזירה את החשיבות האסטרטגית של טורקיה לוושינגטון ושאנקרה מתכוונת לאסוף בהקדם האפשרי הדיבידנד שלו.
לבסוף, דווקא כתוצאה מיחסים מעורפלים ומפורקים אלה עם השחקנים השונים, מנסה ארדואן לבסס את עצמו כמתווך בסכסוך האוקראיני, על מנת לאפשר הפסקת האש ותחילתו של עימות דיפלומטי רציני ובונה המסוגל לאזן. הצרכים השונים. הצלחה במובן זה תוביל לאנקרה, ובעיקר לארדואן, החזרת תדמית עצומה על הבמה הבינלאומית, שתאפשר לו להדגיש את האסטרטגיה שלו במזרח הים התיכון, שמטרתה בעיקר לתפוס את המאגרים האדירים של גז טבעי ונפט שנמצאו. באזור הכלכלי הבלעדי של קפריסין (EEZ) ומעל לכל, ביווני מדרום לכרתים ובלוב.
בפרספקטיבה זו, מטרה נוספת של המדיניות הטורקית העדכנית ביותר היא להרוס את כל פרויקטי האנרגיה הטרנס-ים תיכוניים הגדולים, אשר אינם נכללים בה, ואשר יכולים לפתור לחלוטין, לפחות חצי מאה, את בעיות האספקה של האיחוד האירופי..
כזה הוא, למשל, פרויקט הצינור הנקרא איסט-מד, שחוצה את מזרח הים התיכון מקפריסין ליוון ולאחר מכן לאיטליה ואירופה. פרויקט שלפי מקורות מוסמכים אמורה הנציבות האירופית לקדם בקול רם עד שנת 2022, לאחר הניסיונות לשקוע בשנים האחרונות, ואשר אמור להתאים גם להובלת מימן ירוק, ככוונות הקונסורציום. "פוסידון" וכפי שצפוי האסטרטגיה Repower אירופה. הנציבות האירופית, שכבר מימנה את הפרויקט ב-70 מיליון יורו, לא הייתה אפוא מתכוונת להיכנע לעמדה הטורקית המאיימת, והיא נראית מוכנה, יחד עם קפריסין, יוון ואיטליה (על פי האותות הפוליטיים האחרונים של הממשלה ואיטליה). הפרלמנט) כדי להשיג איסט-מד.
אבל הערעור היציבות הטורקי לא נוגע רק להיבטי האנרגיה. הסיבות לחיכוך עם מדינות החוף הן רבות, וחמורות למדי. מבלי להתייחס לשאלה הקפריסאית הידועה כיום, די להיזכר בניגוד הגיאו-פוליטי העז עם יוון, אשר בחמש השנים האחרונות, הוליד אתגר פנימי אמיתי בתוך נאט"ו לקול הפרובוקציות, המיוצגות על ידי הפרות רבות של המרחב האווירי היווני. על ידי לוחמים טורקים ובאמצעות תרגילים אוויריים וימיים באזור הכלכלי הכלכלי של אתונה, גם כן קרוב למים הטריטוריאליים היווניים. זה גם חדשות בימים אלה כי ספינת המחקר הטורקית ססמה היא מתכננת לערוך סקרים הידרוגרפיים ליד האיים היווניים לסבוס, סקיירוס ואגיוס אפסטרטיוס, בעוד באתונה טוענת שלאנקרה אין סמכות לפרסם אזהרות ניווט באזור.
במצב ליבון שכזה, רכישת הסירות החדשות בדרגת "רייס" עלולה, כאמור, להביא לחוסר איזון של מאזן הכוחות במזרח הים התיכון, ולאפשר לטורקיה לקבל כלים חדשים לשימוש למדיניות הימית האגרסיבית והמערערת את היציבות שלה, ולהפריע ללגיטימי. האינטרסים של המדינות המעוניינות בתחום זה, במיוחד במונחים של אנרגיה, אבל לא רק.
זה יכול, למעשה, להשפיע לרעה על המצב הגיאופוליטי הכולל של מזרח הים התיכון ועל האינטרסים הלאומיים שלנו, אם כי אנקרה היא רשמית בעלת ברית שלנו בנאט"ו, אבל למעשה בעלת ברית עזה שלנו. מתחרה באזור הזה של העולם.
התנוחה הימית שלה והפוליטיקה הניאו-עות'מאנית שלה יצרו אפוא קשיים הולכים וגוברים ביחסים הבינלאומיים בים הלבנט והקשו על הדיאלוג ליישב בין הצרכים הלאומיים השונים, החל מהצורך בוודאות של החוק הימי הבינלאומי ועד לצרכי בטיחות ניווט, להגיע לנושאי אנרגיה, דוחקים יותר ויותר כדי להבדיל בין אספקה בתקופה היסטורית בעייתית זו.
מסקנות
ההתחזקות הימית של טורקיה היא אחת ה"מתנות" שהעניקה מרקל, שממנה מתרחקת כעת ממשלת גרמניה עצמה, אשר מַנהִיגוּת קוצר רואי ונרקוטי תרם לא מעט לערעור היציבות של אזור בעל חשיבות גיאופוליטית קיצונית. למעשה, הוא גם מנהל ההסכם האירופאי הנורא בנושא המהגרים, שהושג עם ארדואן. פחות משנה לאחר היעלמותה הפוליטית, מה שכמה אמרו אתמול, אבל שהיום מתחיל להיות ברור יותר לכולם, הוא הנזק הקבוע שגרמה אנגלה מרקל לנאט"ו ולביטחון האזור.ii.
עם זאת, האיום על האינטרסים שלנו בים התיכון צפוי לגדול בשנים הקרובות, שכן לטורקיה יהיו גם הסירות הנ"ל וגם 7 משחתות "TF 2000" חדשות עם יכולות טילי שיוט. אם יתווספו לכך מטוסי F-35, שסופקו על ידי ממשל אמריקאי ש"דעתו מוסחת" על ידי סוגיות הודו-פסיפיק ומשתוקקות לרצות את בעלת בריתה על הבוספורוס, אנקרה תוכל להרחיב את השפעתה הימית מערערת היציבות הרבה מעבר לקפריסין.
כמו כן, סביר להניח כי על ידי המשך משחק בשני שולחנות מנוגדים בו-זמנית, אנקרה עשויה לחזור, לאחר שהסכסוך באוקראינה יסתיים, לרקום יחסים דיפלומטיים ומסחריים חדשים עם מוסקבה, ולהחמיר את תדמיתה בעיני המערב. לאפשר לחיל הים הרוסי לחזור ולייצג איום נוסף באגן, עם הפריגטות שלו שבטווח הקצר יוכלו להיות מצוידים בטילי "זרקון" היפרסוניים, הניתנים ליירט רק בנשק אנרגיה ישיר.
מזרח הים התיכון הוא אזור בעל חשיבות ורגישות רבה, הקשור קשר הדוק להגנה על האינטרסים הלאומיים שלנו, כלכליים ופוליטיים כאחד. כדי לבלום את ערעור היציבות הטורקי העולה על גדותיו ה aהבטחת יציבות המסגרת הגיאופוליטית באזור היא, אם כן, הנחת יסוד לאפשר את המשכיות הזרימה המסחרית בים, שמשמעותה רווחה ושגשוג ארצנו.. ההפרעה או ההאטה, מכל סיבה שהיא, של שרשראות האספקה העולמיות, עם עיכובים באספקה מהמזרח, הדגישו למעשה את הקשר האינטימי בין כלכלה, ים ותפקיד חיל הים (המקרה של נתון אי פעם הוא סמלי - קרא מאמר "החשיבות הכלכלית והגיאופוליטית של תעלת סואץ").
על כף המאזניים עומדים לא רק הרווחה הלאומית והמשכיות אספקת האנרגיה וחומרי הגלם, אלא גם הביטחון של זרימת היצוא של מוצרים מעובדים, החיוניים לכלכלתנו, והתדמית והאמינות הבינלאומית שלנו, שעליהן אנו מבססים את האפשרות של לגבש את הישן ולכבוש את השווקים החדשים.
מסגרת ההתייחסות הגיאופוליטית נמצאת בתסיסה מתמדת ומאופיינת בפעולה מערערת יציבות של שחקנים ותיקים וחדשים שאינם מהססים "ללכת קשה", אם להשתמש במונח כדורגל, על כל המתחרים האפשריים, בין אם הם שותפים או ותיקים. בעלי ברית מאשר ישויות בינלאומיות חדשות. מצב המאיים על כל אזור מזרח הים התיכון ועל האינטרסים הלאומיים שלנו ובסופו של דבר על האפשרות לשמור על רווחתנו. מצב שקורא לאיטליה לקחת על עצמה תפקיד מוביל בכל האזור, לבד או ביחד עם בעלות הברית איתם אנו חולקים את הצורך הזה.
בפרט, רצוי שתהיה מודעות חזקה לתלות המודגשת שלנו בים הן עבור מסחר ואספקת אנרגיה, אך גם עבור חיבורי ה-IT שלנו (מובטחים על ידי הכבישים המהירים המיוצגים על ידי אלפי קילומטרים של כבלים תת ימיים) ולכן, , תפקיד פעיל יותר של הדיפלומטיה שלנו ושל חיל הים ודינמיות פרואקטיבית גדולה יותר מצד ארצנו בפורומים הבינלאומיים השונים יהיו חשובים, כדי להפעיל מחדש את הפונקציה הגיאופוליטית האובייקטיבית שלנו ודא שאחרים לא ינסו לממש זאת בשמנו.
בהקשר זה, כפי שמראה הניסיון עם רוסיה, מחאות דיפלומטיות בלבד והטלת סנקציות סמליות או בכל מקרה מתונות לא יפתרו את הבעיה שכן, על ידי כך, טורקיה עלולה להמשיך ולערער את כל האזור ולהשתלט באופן שרירותי על חלק גדול משדות הגז במזרח הים התיכון, תוך רומסת כללי המשפט הבינלאומי. ארדואן, בכך, אינו שונה מאוד מפוטין ואי ניסיון להכיל כראוי את שאיפותיו יכול פשוט להזין את התיאבון שלו.
כמעצמה בינונית אזורית עם אינטרסים גלובליים, איננו יכולים להתעלם מההיבטים הימיים הקשורים לביטחוננו ולכלכלה שלנו.
לכן, לא רק חיל ים מודרני, אמין ויעיל, בעל יכולות הקרנה נאותות, אמצעים יעילים, חזון אסטרטגי ויכולת להגן על האינטרסים הלאומיים שלנו בים, לרבות המאבק נגד הצוללות, אלא גם זמינות וכדאיות מתמדת של יציאות. על הים, ים, עם לוגיסטיקה ובניית ספינות התואמים את רמת השאיפה - והצרכים - של המדינה, עם תשומת לב מירבית להווה אך עם עין לעתיד.
בבסיס הכל חייב להיות ה מודעות לחשיבות הגיאופוליטית של אגן הים התיכון עבור כלכלות אירופה והעולם ולאיטליה, בשל ההיסטוריה, מיקומה הגיאוגרפי והצרכים שלה, יש תפקיד משלה. היא לא יכולה להיות רק צופה.
i טייפון אורזברק, טורקיה משיקה צוללת רייס שנייה מסוג 214 AIP, NavalNews, 24 במאי 2022
iiמזרח הים התיכון בין גיאופוליטיקה לאנרגיה, מחברות אסטרטגיות נ. 2 של המרכז לחקר ימי וגיאופוליטיקה (CESMAR), רומא, 2022
צילום: נשיאות הרפובליקה של טורקיה / טוויטר / משרד ההגנה
