Lo מצב החוקה החוקתית של קוסובו בטיטו יוגוסלביה1 זה היה של מחוז אוטונומי של סרביה. שם המחוז האוטונומי של קוסובו ומטוהיג'ה היא למעשה הוקמה בשנת 1946 בתוך הרפובליקה העממית של סרביה, הרפובליקה העיקרית שהרכיבה את הרפובליקה העממית הפדרלית של יוגוסלביה.
המחוז הוקם רשמית כמחוז אוטונומי של הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה עם חוקת 1963. בשנות ה-70 גדלה האוטונומיה שלה, עד שהפכה לאחת מהיחידות הפדרליות של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, לוקח את השם של המחוז הסוציאליסטי האוטונומי של קוסובו.
Lo מצב אוטונומיה גדולה שהושגה מאז 1963, ובעיקר מאז 1974, עם זאת, זה לא היה שווה לזה של שש הרפובליקות המרכיבות (סלובניה, קרואטיה, בוסניה, סרביה, מונטנגרו, מקדוניה) שהיה לו הזכות החוקתית להתנתק.
לאחר המלחמה זכו האלבנים מקוסובו ליחס קשה ונחשבו למשתפי פעולה של הנאצים-פשיסטים ואוייבי הסדר הסוציאליסטי החדש. עם זאת, הממשלה הסוציאליסטית החדשה בבלגרד נטשה את הפרויקט שבין מלחמותיו של הקולוניזציה הסרבית מחדש, בתקווה לשים קץ למעגל הנקמה האלים, ומנעה בתחילה מהסרבים העקורים לחזור לקוסובו.2.
לאחר כמה הפגנות, המצור הזה הוסר וחלקם חזרו לקוסובו3. התוצאה של בחירות אלו הייתה, עם זאת, שינוי חזק במאזן הדמוגרפי, עם שכיחות האלמנט הקוסובי-אלבני.4.
בשנים הבאות ניסתה ממשלת בלגרד לשפר את קוסובו ולקדם את צמיחתה הכלכלית. המטרה הייתה לצמצם את הפער ההולך וגדל מבחינת איכות החיים בהשוואה לרפובליקות האחרות של הפדרציה, אך הכלכלה האזורית לא הצליחה להמריא כמקווה.
למעשה, בשנות ה-70 הוקצו לקוסובו השקעות מאסיביות, במיוחד כלפי המגזר התעשייתי. משאבים רבים הופנו לפיתוח ושיפור ההון האנושי, כפי שקרה למשל עם פתיחתה של אוניברסיטת פריסטינה, והוקמה קרן מיוחדת ליישום פרויקטים נוספים השייכים לתחום פעולה זה.
הקבוצה האתנית האלבנית, מצדה, הביעה בגלוי, גם אם לשווא, את הרצון לקוסובו עם מצב של רפובליקה כבר ב-1968, השיגה אותו הלכה למעשה ma להלכה ב1974.
היו גם הפגנות רבות במרץ 1981, כמה חודשים לאחר מותו של טיטו, כאשר מה שנקרא פריסטינה ספרינגס (1981-82), בסימן דיכוי אכזרי שביצעה משטרת המדינה נגד האוכלוסייה שהפגתה נגד התנאים הקשים שבהם נמצא האזור ודחפה להגברת אוטונומיה. האוכלוסייה האלבנית גדלה בתקופה הסוציאליסטית, וירדה מ-75% ליותר מ-90% מהכלל. לעומת זאת, האוכלוסייה הסרבית האתנית המשיכה לרדת, וירדה מ-15% ל-8%.
בתקופת עליית הלאומיות הסרבית ביוגוסלביה בשנות ה-80 והתשעים, פורסמו כרכים רוויזיוניסטיים שהפיצו את התזה לפיה הסרבים היו הקבוצה האתנית היחידה שנפגעה בקוסובו במהלך התקופה היוגוסלבית5.
ב-24 באוקטובר 1986 פורסם בבלגרד "תזכיר האקדמיה הסרבית למדעים" האנטי-טיטוני ואנטי-אלבני (מה שנקרא מזכר SANU). בשנת 1987 המנהיג דאז של ה ליגת הקומוניסטים של יוגוסלביה בסרביה נשלח סלובודן מילושביץ' לקוסובו למטרות הרגעה, אך הוא לקח מיד את הצד של הסרבים, והכריז כי "לעולם אף אחד לא יוכל לגעת בסרבי" והכריז על עצמו כמנהיג לאומני.
במרץ 1989 הצליח מילושביץ' לבטל חלק ניכר מהאוטונומיה החוקתית של קוסובו וויבודינה תוך שימוש בשיטות לא חוקתיות. יתר על כן, הוא בוטל מצב מעמד שווה שממנה נהנתה השפה האלבנית שייצגה עד אז את השפה המשותפת של קוסובו, לצד הסרבו-קרואטית.
ב-28 ביוני 1989, במהלך יום השנה ה-600 לקרב הראשון בקוסובו, בקוסובו פוליה, המקום בו התרחש הקרב המפורסם, נשא מילושביץ', נשיא הרפובליקה של סרביה מאז ה-8 במאי אותה שנה, נאום אלים נגד קבוצה אתנית אלבנית, פונה גם לטורקים העות'מאנים.
הנאום של 1989 סימן אפוא את תחילתה של מדיניות של הטמעה כפויה של המחוז, עם סגירת בתי ספר אוטונומיים בשפה אלבנית והחלפת פקידים ומורים אדמיניסטרטיביים אלבנים בסרבים או דמויות שנחשבו נאמנות לסרביה.
בתחילה, אלבנים אתניים הגיבו לאובדן זכויותיהם החוקתיות בהתנגדות לא אלימה, בראשות בעיקר על ידי הליגה הדמוקרטית של קוסובו (LDK) מאת איברהים רוגובה. אלבנים החרימו מוסדות רשמיים ובחירות, הקימו מוסדות ובתי ספר נפרדים, והכריזו על עצמאותה של הרפובליקה של קוסובו ב-2 ביולי 1990, שהוכרה רק על ידי אלבניה. יתרה מזאת, הם אימצו חוקה בספטמבר 1990 וערכו משאל עם על עצמאות ב-1992, בו נרשמו נוכחות של 80% מבעלי זכות ההצבעה ו-98% בעד: משאל העם מעולם לא הוכר רשמית אך חלק מהאנשים עדיין השתתפו. משקיפים בינלאומיים .
בעקבות המבצע סערה6 של אוגוסט 1995, שהוביל ליציאת 200.000 סרבים (צילום) מקרואטיה7, החליטה ממשלת בלגרד ליישב מחדש בכוח 20.000 פליטים בקוסובו, בניסיון לשנות שוב את המאזן הדמוגרפי שלה. חברים רבים בקהילה הבינלאומית פנו לממשלת סרביה בבקשה לסיים את המבצעים בהקדם האפשרי.
קרא: "קוסובו (חלק ראשון): היסטוריה של אלפי שנים"
קרא: "קוסובו (חלק שני): האימפריה העות'מאנית"
קרא: "קוסובו (חלק שלישי): מלחמות הבלקן (1912-1913)"
קרא: "קוסובו (חלק רביעי): מלחמת העולם הראשונה וממלכת יוגוסלביה"
קרא: "קוסובו (חלק שישי): לקראת סכסוך"
1 טיטואיזם (או טיטואיזם) הוא מונח בשימוש מאז 1948 ומצביע על התאמה של האידיאולוגיה הקומוניסטית, המאופיינת בגישה אידיאולוגית ופוליטית של עצמאות מהנחיות הקומינפורם, ולפיכך מברית המועצות, שהניח טיטו לתת חיים ל "דרך יוגוסלבית" לסוציאליזם. המונח משמש לתיאור המערכת הסוציאליסטית הספציפית שנבנתה ביוגוסלביה בעקבות דחייתה של החלטות קומינפורם משנת 1948, כאשר המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה סירבה לקבל הוראות נוספות מברית המועצות.
2 מ' אנתוני, הגשר שנבגד: דת ורצח עם בבוסניה. הוצאת אוניברסיטת קליפורניה, עמ'. 54
3 ר' ג'ון ר', יוגוסלביה כהיסטוריה: פעמיים הייתה מדינה. הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 2000, עמ'. 228
4 P. Mojzes, רצח עם בבלקן: שואה וטיהור אתני במאה העשרים, עמ' 94-96
5 J. Dragović-Soso, Saviors of the Nation: האופוזיציה האינטלקטואלית של סרביה ותחיית הלאומיות, McGill-Queen's Press, 2002, עמ'. 127
6 מבצע סערה (בקרואטית Operacija Oluja) היה מבצע צבאי, במהלך מלחמת העצמאות הקרואטית, שתואם על ידי הצבא הקרואטי ונתמך צבאית על ידי הכוחות הבוסניים של צבא בוסניה והרצגובינה, נגד הצבא הסרבי של קריינה והמיליציות הבוסניות המורדות באזור האוטונומי של מערב בוסניה.
7 http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/4747379.stm
צילום: אינטרנט
