הודות לתיווך רוסי, ב-1912 מדינות הבלקן חתמו על שורה של הסכמים אנטי-טורקים. למעשה, במרץ אותה שנה נולדו ההסכמים הראשונים בין סרביה לבולגריה ולאחר מכן, במאי, האחרונה ויוון. מונטנגרו חתמה אז על הסכמים עם סרביה ובולגריה באוקטובר 1912.
בעקבות אלה הכריזה ממלכת מונטנגרו מלחמה על האימפריה העות'מאנית וב-8 באוקטובר פרצה מלחמת הבלקן הראשונה. כמה ימים לאחר מכן, ממלכות בולגריה, סרביה ויוון נטלו את המגרש לצד הראשונה, ובכך העניקו חיים לליגה הבלקנית, והרחיבו את הסכסוך לכל האזור הדרומי של הבלקן.
תוך קצת פחות מחודשיים ספג צבא האימפריה העות'מאנית שורה ארוכה של תבוסות מידי כוחות הקואליציה.
הליגה כבשה כך כמעט את כל הרכוש העות'מאני בחצי האי הבלקני. ב-3 בדצמבר של אותה שנה נחתמה שביתת נשק ראשונה, ולאחריה ועידת לונדון, החל מה-17 בדצמבר.
עם זאת, תנאי השלום נחשבו בלתי מקובלים על ידי האימפריה העות'מאנית ופעולות האיבה התחדשו ב-3 בפברואר 1913. העימותים נמשכו עד לעריכת שביתת נשק חדשה, שנקבעה ב-24 באפריל 1913. בתיווך המעצמות האירופיות העיקריות, ב-30 במאי ב-1913 נחתם לבסוף הסכם לונדון, שסיים את המלחמה.
האימפריה העות'מאנית איבדה כמעט את כל שטחיה האירופיים והאחרונים חולקו בין מדינות הליגה הבלקנית. חילוקי הדעות בנוגע לחלוקת אזור מקדוניה, לעומת זאת, גרמו לחיכוכים ולעימותים בין מפלגות הקואליציה, שהביאו אז למלחמת הבלקן השנייה. הסכסוך נמשך כחודשיים והסתיים ביולי 1913.
ועידת לונדון, בעקבות בקשות ספציפיות ודוחקות מאוסטריה-הונגריה במובן זה, דחתה מסרביה את הגישה לים שהיא ביקשה בתוקף. מצד שני, צרפת ורוסיה פעלו כך שסרביה עצמה קיבלה שליטה במקדוניה ובקוסובו, בעוד שאזור פצ'1, שנכלל באופן מסורתי בקוסובו, הופקד בידי מונטנגרו.
תוצאה חשובה נוספת של מלחמת הבלקן הראשונה הייתה עצמאותה של אלבניה, שהוכרזה במהלך פעולות האיבה ב-28 בנובמבר 1912 על ידי כמה מנהיגים פוליטיים של המדינה שחששו מחלוקתה. עצמאות הוכרה בינלאומית בשנה שלאחר מכן על ידי הסכם לונדון.
המנצחים במלחמה נרתעו מלהכיר בעצמאות אלבניה וחלק מהשטחים המאוכלסים על ידי אלבנים אתניים, כולל קוסובו, נותר מודר מהמדינה החדשה.
התקופה שלאחר המלחמה הביאה עמה מדיניות הלאמה מדכאת וניסיונות אלימות להתבוללות פוליטית ותרבותית ברוב השטחים הנכבשים.
לדוגמה, בממלכת סרביה, חופש ההתאגדות, ההתכנסות והעיתונות המובטחים בחוקת 1903 לא הורחבו לשטחים החדשים. מאוכלוסיית האזורים הללו נשללו גם זכויות פוליטיות על מנת למנוע התערבות אפשרית של "לא - סרבים" בפוליטיקה הלאומית.
רכישת קוסובו של סרביה הייתה שנויה במחלוקת אפילו בבלגרד עצמה. כמה עיתוני אופוזיציה, כגון ראדיקה נובין, הם הדגישו כיצד ל"סרבים החדשים" היו זכויות פוליטיות גדולות יותר תחת האימפריה העות'מאנית.
היו מקרים מרובים של עימותים והרס של מבנים, בתי ספר, מרחצאות ומסגדים ממוצא עות'מאני. באוקטובר ובנובמבר 1913 דיווחו סגני הקונסולים הבריטיים על הפחדה שיטתית, מעצרים שרירותיים, מכות, אלימות מינית, שריפת כפרים ומעשי טבח על ידי סרבים באזורים שסופחו.
לסיכום, שלטונות בלגרד לא הציעו תמיכה ל- ועדת קרנגי2, ועדה בינלאומית המורכבת מפרופסורים באוניברסיטאות ואישים בולטים אחרים מצרפת, בריטניה, ארצות הברית, גרמניה, אוסטריה ורוסיה. בין חברי הוועדה המפוארים, הידועים בחוסר משוא פנים, היו שלושה זוכי פרס נובל.
בשנת 1914 נערך "הדוח של הנציבות הבינלאומית לחקירת הסיבות וההתנהלות של מלחמות הבלקן" (דו"ח הוועדה הבינלאומית לחקירת הסיבות והתנהלותן של מלחמות הבלקן), כלומר מסמך שפורסם בוושינגטון די.סי על ידי קרן קרנגי לשלום בינלאומי.
למעשה, הנציבות נסעה למדינות המשתתפות בתחילת אוגוסט 1913 ונשארה שם עד סוף ספטמבר. לאחר החזרה לפריז, כל החומר עבר עיבוד ושוחרר בצורת דו"ח מפורט.
הדו"ח מתאר הפרות רבות של אמנות בינלאומיות ופשעי מלחמה שבוצעו במהלך שתי מלחמות הבלקן3.
קרא: "קוסובו (חלק ראשון): היסטוריה של אלפי שנים"
קרא "קוסובו (חלק שני): האימפריה העות'מאנית"
קרא: "קוסובו (חלק רביעי): מלחמת העולם הראשונה וממלכת יוגוסלביה"
קרא: "קוסובו (חלק חמישי): יוגוסלביה הסוציאליסטית ואביב פריסטינה"
קרא: "קוסובו (חלק שישי): לקראת סכסוך"
1 עיר במערב קוסובו
2 דו"ח קרנגי, הצבא הסרבי במהלך מלחמת הבלקן השנייה; The Sleepwalkers, C. Clark, pp. 42-45
3 M. Levene, Through a Glass Darkly: The Resurrection of Religious Fanatism as Cause First of Ottoman Catastrophe, in Journal of Genocide Research, vol. 22, לא. 4, 01/10/2020, עמ' 553–560
