בימים האחרונים, כידוע, נתנה ארה"ב את האישור לשלוח פצצות מצרר לקייב, והצדיקה את ההחלטה המדוברת בכך שהמתקפת הנגד המוכרזת הרבה באוקראינה, שהייתה אמורה להניע את הצבא הרוסי. בחזרה מעבר לגבולות הלאומיים של עצמך, במקום זאת, זה לא יביא את ההשפעות הרצויות.
עם זאת, חבל שמכשירים מסוג זה נאסרים באמנה בינלאומית, זו של אוסלו ב-2008, האוסרת על שימוש, ייצור, העברה ואחסון של כלי נשק.: וזאת בגלל ההשפעות ההרסניות שיכולות להיות לכלי נשק כאלה, הן בהווה המיידי והן בעתיד.
פצצות מצרר מתוכננות ומשמשות למטרת אנשים וכלי רכב, אך גם להשמדת מסלולי אוויר, קווי חשמל או לשחרור כימיקלים. בדרך כלל הם מופלים מכלי טיס (מטוסי קרב, מפציצים או מסוקים) או, לפעמים, משוגרים באמצעות ארטילריה, רקטות וטילים מונחים, ומכילים מספר מסוים של תחמושת משנה אשר מפוזרים באוויר, לפי שיטות שונות, מתפוצצים כשהם באים במגע עם הקרקע.
הבעיה היא שלפעמים, אכן "לעתים קרובות", הם לא מתפוצצים מיד: כפי שהוקעו על ידי גופים בינלאומיים שונים (כולל הוועד הבינלאומי של הצלב האדום), 40% מפצצות המצרר ששוחררו בחלק מהעימותים האחרונים לא היו מתפוצצים, מהווים, כפי שניתן בהחלט לדמיין, סכנה, בדומה למכרות אמיתיים, אפילו ברגע רחוק מאוד מפיזורם. קל להבין את ההשלכות: הרג או מום ללא הבחנה.
כעת, אם ברמה הנורמטיבית לא מאמינים שיכולות להיות השלכות מסוימות, מבחינת נאט"ו בכללותו (ארה"ב, בין היתר, לא הצטרפה ל- אמנת אוסלו, לעיל), ברמה הפוליטית תהיה צורך בתגובה כלשהי: ארה"ב מספקת לכאורה נשק שנאסר על ידי חלק גדול מהקהילה הבינלאומית, ומעל לכל, על ידי האו"ם. האחרונים, כבר בתחילת הסכסוך הרוסי-אוקראיני, נאלצו לגנות את השימוש האפשרי בהם על ידי הפדרציה הרוסית והיום הם כבר הביעו את אותה אכזבה מההחלטה האמריקאית.
כמובן, כפי שנאמר על ידי חלק מהממשל של ביידן, תחמושת מצרר לאוקראינה "תיבחר בקפידה" עם שיעור שגיאות מוגבל, בהתייחס לאחוז תחמושת המשנה שנישאת על ידי כל פגז שיישאר בלתי מפוצץ. אבל ברור שזה בהחלט לא יכול להספיק כדי להצדיק שימוש בנשק כזה, גם אם בתגובה לשימוש לכאורה על ידי רוסיה.
התקפות חסרות הבחנה, לרבות אלה המשתמשות בפצצות מצרר, אסורות על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, אחד מעקרונות המפתח של מערכת רגולטורית זו - יש לזכור - הוא שאם האויב לא יכבד את מה שהוא קובע, זה בוודאי לא יסמיך את כל הצדדים האחרים המעורבים לעשות את אותו הדבר.
כיצד יכלו איטליה או צרפת, או גרמניה, או ספרד, להצדיק מצב כזה מבחינה פוליטית?
ואוקראינה עצמה, שגינתה בצדק הפרות רבות של חוק המלחמה, במיוחד הנוגעות להרג חסר הבחנה של אזרחים, איך היא יכולה להשתמש בעקביות בסוג זה של נשק, יתר על כן בשטחה שלה? בלי להתחשב בסיכון של הסלמה דבר שעלול להיגרם, לאור האמור.
כשהיא מגיעה לאיטליה, במיוחד, היא בין 164 המדינות החתומות על האמנה לעיל (להיפך, ישנן 36 מדינות השייכות לאו"ם שלא דבקו באמור לעיל, לרבות ארה"ב, אוקראינה ורוסיה - בנוסף לישראל, סין, הודו, פקיסטן וסעודיה, רק כדי להזכיר מדינות אחרות, גם אם בעלות עניין ישיר או עקיף, בתרחיש הבינלאומי הנוכחי, גם בהתייחס לרוסית- התיאטרון האוקראיני).
מכוח זה, יש לשלול שאיטליה עשויה, בגוף ראשון, יום אחד לשלוח נשק מסוג זה, גם משום שמבחינה לאומית, המדינה שלנו - שמעולם לא הייתה יצרנית של תחמושת מצרר - השלימה. בשנת 2015 השמדת ציוד שהוחזק בידי הכוחות המזוינים שלה.
אבל זה לא הכל: בשנים האחרונות, איטליה תמיד השקיעה משמעותית בתוכניות סיוע שהתמקדו במיוחד בפינוי מוקשים ותחמושת שלא התפוצצה, כולל תחמושת מצרר, השמדת מרבצים קיימים וסיוע לקורבנות (בין המדינות ש נהנו מתמיכה זו הן אפגניסטן, סומליה, לוב ורצועת עזה).
יתרה מכך, אותה אמנה שהוזכרה לעיל אושררה על ידינו בשנת 2011 כשהיה תת שר ההגנה, זה שלימים הפך לשר הנוכחי שלה, כלומר גווידו קרוסטו, שדווקא בשעות אלו היה להוט להבהיר את ריחוק איטלקי מההחלטה האמריקאית הזו. מתנחם מקרוב על ידי ראש הממשלה בעצמה, ג'ורג'יה מלוני, אשר עם זאת הייתה להוטה לחזור על תמיכתה המלאה של ארצנו באוקראינה ובברית האטלנטית.
וזלנסקי? האחרון, מצדו, היה מצדיק את השימוש העתידי בכלי נשק אלו בכך שהוא יהיה מוגבל מבחינת שיטות ומרחב, כלומר, במשמעות זו, רק השטח האוקראיני ולא הרוסי: "הגנתית" להשתמש, בקיצור, לדעתו, ולא כבר "פוגעני". מוטיבציה שגם מבחינת החוק לא נראה משכנעת.
עם הנימוק הזה, שיהיה מסוכן לעקוב אחריו ולאשר, השאלה שעשויה להופיע - בהחלט פרובוקטיבית, אבל בהחלט לא ממש אבסורדית - היא האם יום אחד לא ניתן יהיה להצדיק אפילו שליחה לקייב - אולי בסוף כוחות ובעיצומם של מעין סדומזוכיזם הגנתי (absit iniuria verbis) - של נשק גרעיני טקטי, עם המוטיבציה של השימוש שלהם תמיד על השטח האוקראיני (אולי מכוון להשמדת חיילי אויב, כלי רכב ולוגיסטיקה) ולא על הרוסי (יתר על כן, שיש תחמושת עם אורניום מדולדל, זה כבר ידוע באותה מידה, עם כל זה, בשינויים מחויביםיכול לגרום במונחים של בריאות האדם והסביבה).
פסגת נאט"ו בווילנה תתחיל מחר: הזדמנות טובה להציב "גבולות" ולהתחיל לדרוש ממדינות נאט"ו אחרות, כמו גם איטליה, להיצמד סוף סוף לאמנות בינלאומיות חשובות, כך שהצודקים מאוד טוענים לכבוד הבינלאומי לא רק אינו נמצא בשלבים ומטרות מתחלפות, אלא מגיע משחקנים שהם הראשונים להכיר בחשיבותם של עקרונות מסוימים, בתיאוריה ולמעשה.
מסגרת: חיל האוויר האמריקאי
