הנחת היסוד הכרחית תהיה ברורה: הכותב טרם סיים לקרוא את הספר ה"פוגעני", כשם שלסופר אין כל כוונה להיכנס לגופו של פעולות שבוצעו, או כבר בוצעו, נגד הגנרל ואנאצ'י על ידי משרד הביטחון ו. הכוחות המזוינים אליו הוא שייך.
הקצין הבכיר עצמו ציין כי הוא ממתין לפורומים המתאימים שיטענו את עמדתו ולכן הוא מכבד את ההחלטות הנעלה.
מה שאנחנו רוצים להציע כאן הם רק כמה היבטים כלליים כדי לנמק טוב יותר מה, לאחר שהפך למקרה תקשורתי לאומי, מסתכן, במובנים מסוימים, ביצירת בלבול וקירוב בדרך החשיבה, ולכן, "לשפוט" את הכתוב ב גיליון, ובהתאם, מחברו, אשר יוצא דופן ויוקרתי תוכנית הלימודים אולי זה צריך לזמן את רובם לזהירות ביקורתית רבה יותר ולהימנע ממילים לא במקום, שאינן חסרות, מצד כל אחד מהם.
שאלה ראשונה: האם הגנרל, ברמה הטכנית, יכול לפרסם ספר כזה?
ובכן, כפי שכנראה כבר צפו במקומות אחרים, חופש המחשבה בתוקף במערכת המשפט שלנו, מאושרת על ידי האמנות. 21 לחוקה, לפיו "לכל אדם הזכות להביע בחופשיות את מחשבותיו בדיבור, בכתב ובכל אמצעי הפצה אחר. העיתונות לא יכולה להיות כפופה לאישור או לצנזורה"; לגבי הצבא, ספציפית, מה שמדווח בתקנה היחסית תקף, שם, באמנות. 1472 של COM-Code של המסדר הצבאי, קובע במדויק כי "הצבא יכול לפרסם בחופשיות את כתביו, לערוך כנסים פומביים ובכל מקרה להביע את דעותיו בפומבי, למעט במקרה של נושאים חסויים בעלי עניין צבאי או שירות שלגביהם יש לקבל אישור.".
ובכן, לאור זאת, מה שאולי ניתן היה לדון הוא לא כל כך "אם ניתן היה ברמה המשפטית" (למעשה, לא נראה שהטיעונים שנידונו הם בעלי אופי חסוי של עניין צבאי או שירות). אלא "אם היה ראוי" לעשות כן (כלומר, פרסם את הספר המדובר) תוך שמירה על יחסי העבודה, ואולי לא לאחר שפשטת המדים.
ככל שאדם מחזיק בעמדה גבוהה יותר, כך גדלות ההשלכות שעלולות לנבוע ממה שאדם מצהיר או כותב בפומבי, במובן זה או אחר, הן בתוך העולם שבו פועלים והן בחיצוניותו.
אבל באמת גנרל בסדר גודל של ואנאצ'י לא העריך את כל זה? קשה להאמין.
האם באמת יכול היה חייל בדרגתו, הרגיל לפעול בהקשרים רב-תרבותיים, ולעתים קרובות לטובת עמים אחרים, לגלות את עצמו כגזען, כפי שמישהו הגדיר אותו ללא רחם? זאת ועוד, ייבדקו בבוא העת וכאמור בפורומים המתאימים, אבל בינתיים כבר אפשר לשאול שאלות שמטרתן, לפחות, להעלות ספקות בריאים בתוך נרטיב, בעיקר בתקשורת, אשר , במקום זאת, כבר מתאר את הספר והסופר המדוברים באופן שלילי מבחינה גרניטטית. הספק, למעשה, הוא הבסיס לכל סתירה שמטרתה לברר את האמת, שבמקרה זה עדיין עומדת לעמוד.
שאלה שניה: בניכוי האמור לעיל, הנקודה השנייה היא האם ניתן לייחס נזק לתדמית הצבא, לנשק האלוף, כמו גם השערה של כמה פרשנים, או האם ניתן לייחס את הצהרותיו בדרך כלשהי לאמור (הצבא).
בהקשר זה ביקש מיד שר הביטחון, גידו קרוסטו, להבהיר את מרחקו הברור מה"השתוללות" הנ"ל, המוגדרים, אפילו". שאר המנהיגים הצבאיים הנוגעים בדבר הולכים באותו קו.
ברמה הפוליטית אפשר לומר שזה היה מעשה ראוי, במיוחד שהספר ובעיקר במשפטים המופקעים ממנו ולכן הגיע לעין הסערה התקשורתית, מתייחסים לנושאים של שהממשלה החדשה בראשות ג'ורג'יה מלוני הייתה מיד, כבר בכוחות עצמו, מתחת לזכוכית המגדלת (רוסיה, הגירה וכו').
לפיכך, בראייה זו, כנראה היה צורך "לנקות את השדה מיד מכל ספק", גם אם מאוחר יותר, קבע אותו שר גם להבהיר כי "רק בתום הבדיקות הפנימיות המתאימות, שייערכו בכובד ראש ובקפידה, ולא על הגל הרגשי של הרגע והמחלוקות של הימים הללו, בהם מזוהים מחלוקות חמורות ותקפות, על פי הקוד הצבאי, ייפתחו ההליכים המשמעתיים הקבועים בחוק".
אבל, לאחר שאמרנו את זה, בקריאת הספר, מבינים שכבר ב"הערת המחבר", הגנרל ואנאצ'י עצמו דאג להבהיר כי "יצירה זו מייצגת צורה של ביטוי חופשי של מחשבה וביטוי של דעותיו האישיות של המחבר ואינה מפרשת עמדות מוסדיות או עמדות המיוחסות לארגונים ממלכתיים וממשלתיים אחרים. אנו ממליצים לקרוא אותו לקהל מבוגר ובוגר המסוגל להבין את הנושאים המוצעים מבלי לעשות להם דנטורציה, לפרש אותם באופן חלקי או מוטה, ובכך לפגוע בביטוי הנכון ובמשמעות המקורית שלהם. הכותב מתנער מכל אחריות לכל פרשנות שגויה של תוכן הטקסט ומתנתק, נכון לעכשיו, מכל סוג של מעשה בלתי חוקי שעלול לנבוע מהם".
ב-claris non fit interpretation, היו אומרים המעודנים ואליהם, בענווה, אנו מתייחסים גם כאן.
שאלה שלישית: פרשנים שונים, מסוגים שונים (עיתונות, טלוויזיה, אינטלקטואלים המשתייכים למגזרי הידע המדעיים הנבדלים ביותר) הם ביססו את ההרהורים הפומביים שלהם על משפטים קטעים, מבלי לקרוא את הספר בשלמותו.
אולי, לדעתם, דבר לא היה משתנה, כשם שכותב תרומה זו - יש לחזור ולומר - טרם גיבש רעיון שלם, במובן זה או אחר, אלא כלל טוב יהיה לקרוא תחילה את מה שאתה מתכוון להגיב, ואם בכלל, רק אז להביע את דעתך בעניין.
נימוק המבוסס רק על אקסטרפולציה של כמה משפטים אינו מהימן מבחינה אובייקטיבית בצורה מוחלטת: אז, אולי, לאחר השלמת הקריאה, אף אחד לא אוסר שפסק דין שלילי בתחילה עשוי להיות אפילו יותר מכך, אבל יכול להיות גם ההיפך. נכון ועם זאת, מדובר בקפדנות מתודולוגית, שתמיד הכרחית היא ביתר שאת כאשר על הפרק עומדים כבודו וכיבודו של אדם המוטל בספק (גם) בתפקידו כנציג גבוה של המוסדות. , להגנה, וכן של הנ"ל (אדם), גם של האחרון.
נושא רביעי ואחרון, לרגע: בלי קשר למה שהגנרל המדובר נכנס אליו (הדבר יהיה תלוי בעיקר בהערכה הכוללת של ההצהרות בספר שפרסם), עלינו לשאול את עצמנו במה יכולים המלעיזים להסתכן "בלי קשר".
מכיוון, בהתייחסות לעקרונות הסדר הדמוקרטי שלנו, גם בביקורת, אי אפשר לחרוג מגבולות מסוימים.
ממה שנשמע בשידור טלוויזיה כלשהו, למשל, או שנקרא באיזו תגובה או כתבה "חברתית", מונחים מסוימים או, גרוע מכך, מושגים, יכולים בהחלט להיחשב "מחוץ לקווים" ורלוונטיים מבחינה פלילית. אותן האשמות של "הומופוביה" או "גזענות", רק אם להזכיר כמה, יכולות להתברר כ בומרנג לאלה שאולי השיקו אותם באופן, נגיד, פזיז או, גרוע מכך, מופרך.
משכך, הכוונה היא לעמידה בכללים שיש להבטיח תמיד ובכל מקרה, ולא רק, מאידך, לראות בחשיבות רק לסירוגין ולפי המקרים.
אחרת, אפשר היה לאשר רק את עובדת החיים ב"עולם להיפך" ביחס לקוהרנטיות והזכות להתייחס לערכים מסוימים אשר, במיוחד על ידי אלה הרואים עצמם מגינים מושבעים של אותו הדבר, יש להבטיח על אחת כמה וכמה נגד מי שמאשימים את עצמם בהיפך, עבריין בוטה. בדיוק כדי לא ליפול לאותה רמה ולשמור על תחושת הציוויליזציה שעליה נאמר כל כך הרבה להילחם.
צילום: Online Defense / X (הרשת החברתית שנודעה בעבר כ"טוויטר")
