חופש הביטוי למחשבה במסדר הצבאי

האירועים האחרונים, הקשורים לתקשורת ולרעש הפוליטי בעקבות פרסום הספר "העולם הפוך", של הגנרל. רוברטו ואנאצ'י, פנה שוב לתשומת לבם הקולקטיבית, הן של מפעילים חוקיים והן של אזרחים רגילים שרוצים להבין מונחים אמיתיים של השאלה, הנושא שנושא במחלוקת אי פעם של חופש ביטוי המחשבה במסגרת הסדר הצבאי, שלו שיטת ביטוי לגיטימית ו גבולות מובנים להתמחות במשפט צבאי ואזרחי מצב של צבא.

כאן יעסוק הנושא בקווים כלליים, תוך בחינת ההתייחסויות הנורמטיביות והתחנות האחרונות של הפסיקה המינהלית.

ליישום הקואורדינטות הללו על המקרה הספציפי שהוזכר לעיל, אנא עיין בתרומה שפורסמה כבר בחתימת עורך הדין. מרקו ולריו ורני (קרא מאמר "העולם הפוך: היזהרו מהתקפת הנגד של הגנרל").

אז בואו נמשיך לפי הסדר.

1. תקני הייחוס

ראשית, בכל הנוגע למסגרת ההתייחסות הרגולטורית, חיוני להזכיר קודם כל את ההכרה החוקתית בחופש להביע את מחשבותיו, הכלול באמנות. 21 לחוקה, שעל בסיסו "לכל אחד הזכות להביע את מחשבותיו בחופשיות בדיבור, בכתב ובכל אמצעי הפצה אחר. העיתונות לא יכולה להיות כפופה לאישור או צנזורה".

ברמה העל-לאומית, אז, בין היתר, נכנסים לפעולה הבאים:

- האומנות. 19, פסקה 1, להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, לפיה "לכל אדם הזכות לחופש הדעה והביטוי, לרבות הזכות לא להטריד אותו בדעתו ולחפש, לקבל ולהפיץ מידע ורעיונות בכל אמצעי וללא קשר לגבולות";

- האומנות. 11, סעיף 1, לאמנת זכויות היסוד של האיחוד האירופי, לפיה "לכל אדם יש זכות לחופש ביטוי. זכות זו כוללת את חופש הדעה ואת החופש לקבל או להעביר מידע או רעיונות ללא הפרעה מצד רשויות ציבוריות וללא מגבלות גבול.;

- האומנות. 10, סעיף 1, לאמנה האירופית לזכויות אדם, הקובעת כי "לכל אדם יש זכות לחופש ביטוי. זכות זו כוללת את חופש הדעה ואת החופש לקבל או להעביר מידע או רעיונות ללא הפרעה מצד רשויות ציבוריות וללא מגבלות גבול..

באשר למערכת הצבאית במיוחד, האמנות. סעיף 21 לחוקה מוצא את יישומו הדייק באמנות. 1472 של COM - קוד המסדר הצבאי, צו חקיקה נ. 66/2010, הקובע זאת בבירור "הצבא יכול לפרסם בחופשיות את כתביו, לערוך כנסים פומביים ובכל מקרה להביע את דעתו בפומבי, למעט במקרה של נושאים חסויים בעלי עניין צבאי או שירות שלגביהם יש לקבל אישור". הוראה זו מפורטת אז באמנות. 722 לטקסט המאוחד של הוראות הרגולציה הנוגעות למערכת הצבאית - צו נשיאותי 90/2010, המפרט כי "החייל, בנוסף לשמירה קפדנית על הכללים בדבר הגנת הסודיות, חייב: א) לרכוש ולשמור על הרגל של סודיות בנושאים או חדשות שחשיפתם עלולה לפגוע בביטחון המדינה, למעט משיחות פרטיות, גם אם הם לוקחים מקום עם בני משפחה, כל התייחסות לנושאים או לחדשות הנ"ל; ב) להימנע מחשיפת מידע הנוגע לשירות אשר, גם אם אינו משמעותי, עשוי להוות חומר אינפורמטיבי".

מהקריאה הטקסטואלית של הוראות הרגולציה הנ"ל ברור אפוא כי לצבא, כאזרח איטלקי (ואירופאי), ועוד לפני כן כאדם הנחשב בכבודו ובעצמו, יש את הזכות המלאה והקדושה להביע את מחשבותיו. הספציפיות של אופיו כנושא המוכנס בצו מסוים, כמו זה של ההגנה, אמנם מטילה מגבלות מסוימות על מימוש החופש האמור, אך יש לנמק אותן בקפדנות, בהתאם להוראות הרגולטוריות האמורות, על ידי הסיבה לרלוונטיות לנושאים שייחשבו בעלי אופי סודי, מכיוון שהם בעלי עניין צבאי או שירות. ויתרה מכך, גם לגבי הפרופילים האחרונים, במבט מעמיק אפילו לא נשללת לחלוטין האפשרות של החייל להביע את מחשבותיו, אבל אם כבר, היא כפופה לאישור מוקדם.

2. ההנחיות השיפוטיות העדכניות ביותר בנושא

לאחר שאמרתי זאת לעניין ההוראות הרלוונטיות בנושא, נראה עתה כיצד מיישמת אותן ההלכה למעשה.

האוריינטציה הרווחת בהחלט מאשרת את ההנחה הנ"ל, שכן אין בה אלא להכיר בהכרה הנורמטיבית בחופש הביטוי המחשבה גם בידי הצבא ומתיר את מגבלותיו רק במקרים הקבועים בחוק.

בהתייחס לפסקי הדין העדכניים, למשל ה-Peedmont TAR, Section I, 10 באוקטובר 2022, נ. 839, בו עלתה השאלה של מערכה תקשורתית שמנהל מרשל צבאי במטרה להוקיע את מספר ההתאבדויות המופרז בגזרת הביטחון. זה קורא על זה "הצהרותיו של (...) המערער הן ביטויים של הזכות להביע את מחשבותיו המוגנות באמנות. 21 לחוקה ולפי אמנות. 1472 לצו הצבאי המהווה את יישומו; במקרה הנוכחי, למעשה, אין עסקינן בטיעונים בעלי אופי צבאי או שירות, ולא בביטוי של שאלה פנימית במערכת המשפט שצריכה למצוא התפתחות בשרשרת ההיררכית, אלא בשורה של תצפיות חיצוניות לחלוטין. לענייני שירות למהדרין".

ב-Cons. מדינה, מדור II, 6 ביוני 2023, נ. 5566, שאישר את גזר הדין של הערכאה הראשונה הנ"ל, אשר ביטל את האמצעי המשמעתי הנדון של אובדן ציון להרחקה, מציע בחינה נרחבת ומפורשת אף יותר בעניין הנדון.

הצהרה זו, עדכנית ככל שתהיה ומלאה בהתייחסויות למשפטים קודמים, יכולה להיחשב אפוא כאסמכתא לבחינת מצב האמנות של היישום הפרטוריאני של ההוראות האמורות.

בין היתר נאמר כי:

1) אפילו הצבא, כאזרח, חייב להיות מוכר בחופש הביטוי של המחשבה: "במערכות המשפט הליברליות - שאליהן צריך לכלול את האיטלקית, לפחות בשל עמידתה בארגונים ובאמנות הבינלאומיות הנ"ל - באופן עקרוני לא אסור לאזרחים להיות בעלי דעות אישיות מכל תוכן, אפילו שאינן סותרות את היסוד. עקרונות חוקתיים, ולא מבטאים אותם";

2) חופש זה כפוף, במקרה של הצבא, לגבולות ספציפיים: "אין ספק, מצד שני, שניתן להטיל מגבלות מחמירות יותר, אפילו במונחים של הבעת דעות כאלה, על אנשי צבא בשירות ועל קטגוריות מסוימות של פקידי ציבור (טיעון לשעבר סעיף 98, שלישית פסקה, חוקה); כך שעקיבות אובייקטיבית ומופשטת זו של התנהלות הצבא לעקרון היסוד האמור לעיל אינה תקפה כשלעצמה כדי לשלול את הרלוונטיות המשמעתית האפשרית של אותו, בהתחשב במגבלות שנושאות היקף היישום שלו.

למעשה, בית המשפט לחוקה ציין, עם פסקי דין רבים, את הגבולות, להגנה, למשל, על ביטחון המדינה, "בהכוונה להגנה על הקיום, היושרה, האחדות, העצמאות, השלום וההגנה הצבאית. מעמד אזרחי של המדינה" (משפט מס' 25 משנת 1965) או של יוקרת הממשלה, הרשות השופטת והכוחות המזוינים (משפט מס' 20 משנת 1974). אותו בית משפט לשיפוט הכיר בכך שנשקלת זכות ש"אי אפשר לראות בה ללא גבולות" (שיפוט אזרחי, סעיף ג', 5 בנובמבר 2018, נ' 28084)";

3) הערכת העמידה במגבלות האמורות נתונה למינהל הצבאי, שעליו להניע בצורה מספקת בעניין, כמו גם באשר לאימוץ סנקציות משמעתיות כלשהן, תוך שיקול דעת שלגביו איגוד השופט אינו יכול ללכת. עד לנקודה של העלאה והחלפה של קביעת ההליך pa: "הערכת חומרת העובדות המואשמות ביחס להחלת סנקציה משמעתית, מהווה ביטוי של שיקול דעת מינהלי, שלא ניתן לערער עליו באופן כללי על ידי שופט הלגיטימציה, אלא במקרה של עודף סמכות". בצורותיו הסימפטומטיות השונות, כגון חוסר הגיון גלוי, חוסר סבירות גלוי, חוסר מידתיות לכאורה והצגה שווא. בפרט, הכללים הנוגעים להליך המשמעתי כוללים בהכרח השערות שונות ולפיכך, על המינהל, בעת ניסוח האמצעי העיצום, לקבוע את הקשר בין ההפרה לעובדה, המקבלת רלוונטיות משמעתית על בסיס להערכה של שיקול דעת רחב (ראה מועצת המדינה, סעיף IV, 29 במרץ 2021, מס' 2629)";

4) אף על פי כן, השופט יכול לבחון, בהתחשב בספציפיות המקרה הקונקרטי, את כיבוד המגבלות הפנימיות והחיצוניות להפעלת הסמכות המנהלית שיקול הדעת ואת חובת המוטיבציה של הסנקציה (והבדיקה השיפוטית המתואמת) ככל שהיא בהריון יותר. הם, ככל שהסנקציה, אם ישימה, חמורה יותר: "ההשפעה הקטלנית של הסנקציה הגורשת שהוטלה מיישמת בכל זאת את עוצמת הביקורת של שופט זה שכן ניתן לאמת, אם כי על פי קריטריונים של ראיות מיידיות, קיומן של עובדות שניחנו בחומרה מוחלטת ככאלה המסוגלות להוות הצדקה מתאימה. . (...) מכאן נובע שהתנהגותו של ה-OMISSIS- על אף שבתיאוריה מיוחסת לחופש ביטוי המחשבה של מטבע חוקתי, אינה נראית נקייה מהשפעות משמעתיות אפשריות, גם אם אינן חמורות מספיק כדי להצדיק את הסנקציה שהוטלה, בשל הביטויים המשמשים כמסוגלים לערער יתר על המידה, בהיעדר ראיות מדויקות, את אקלים האמון שחייב ללוות את עבודתו של מוסד צבאי בניסוחיו ההיררכיים".

מועצת המדינה, סעיף ב', הגיעה למסקנות דומות במשפט הקודם נ'. 1905 מיום 16 במרץ 2022, שבאמצעותו בוטלה מתן אובדן דרגה להדחה שנגרמה לשוטר בגין הצהרות שנחשבות גזעניות ופשיסטיות, שהוצאה לעיתונאי.

שיקולים דומים אושרו אז לאחרונה בבית המשפט המנהלי האזורי של סיציליה - פלרמו, סעיף I, 4 ביולי 2023, נ. 2233, בו הועלתה שאלה לגבי הערות שנחשבו בלתי הולמות, שפורסמו בפרופיל הפייסבוק שלו על ידי קרבינייר, מפקד תחנת הבירה, בנוגע לדמויות פוליטיות ושופטים.

לגבי מקרה אחרון בו השופט ראה צורך בהרשאה היררכית מוקדמת, במיוחד הנוגע לנושא המדובר, אינטרסים צבאיים או שירותים, ראה לבסוף TAR Campania - סעיף גזרת סלרנו, 2 במרץ 2023, נ. 491.

מסקנות

המסגרת הרגולטורית והמשפטית המפורטת לעיל מאפשרת להדגיש את המסקנות הבאות:

- אותו חופש ביטוי מחשבתי המאפיין כל אזרח חייב להיות מוכר בצבא;

- חופש זה נתקל במגבלה יחידה וספציפית (שניתן להתגבר עליה באישור מוקדם) רק במקרים שבהם מועלות נושאים שיש לראות בהם חסויים, שכן הם בעלי עניין צבאי או שירות.;

- כל הגבלה על הפעלת החופש הנדונה על ידי החייל חייבת להיות מנומקת כדין על ידי המינהל, וכן כל סנקציה משמעתית הנחשבת שהוחלה עליו במקרה שיש לראות בגדר חריגה מהגבולות האמורים. השופט יוכל לאחר מכן לבחון את הפעלת שיקול הדעת האמור בתנאים האמורים.

בסופו של דבר ולסיכום, יוצא אפוא, כי מבלי לפגוע בצורך באימות כל מקרה לגופו, אשר מעריך את המוזרויות של המצב המותנה הבודד, כל השערה, הערה או הערכה שרוצים לנסח ביחס ל ההשערות הנדונות, ולכן גם אחרון לגבי הפרשה ואנאצ'י אינה יכולה בשום אופן להתעלם מהקואורדינטות היסודיות האמורות, על כאב של יציאה אנושה מההקשר המשפטי של ההתייחסות, כפי שמתואר ברמה על-לאומית, חוקתית, רגולטורית ומשפטית.

_{צילום: משרד הביטחון}