בימים האחרונים הושלמה בסוריה הפרשה שהוחילה בסוריה, שהתחילה בנובמבר XNXX, במספר עצום של מקרי מוות, ומעל לכל באוכלוסייה האזרחית, ואשר עוררה את זעם הקהילה הבינלאומית תוצאות שהתרחשו במקרה זה: ההתייחסות היא לפשיטה האווירית שחיל האוויר הסורי היה מבצע נגד המורדים בעיר ח'אן שיח'ון, במחוז איידליב שבצפון מערב המדינה, שבו שימוש בנשק כימי, גרימת מותם של יותר מ -80 בני אדם ופציעתם, ואף חמורה, של קורבנות רבים אחרים, כולל ילדים רבים.
התנאי הוא חובה כרגע, בהתחשב בגרסאות הסותרות שבאו בעקבותיו, ובמיוחד בדינמיקה של האירועים (שימוש מכוון בנשק כימי על ידי התעופה הסורית, מצד אחד, תופעת לוואי של הפשיטה, שהיתה הורסת המחסן המיועד לנשק כימי, מאידך גיסא): על אף חוסר הוודאות הזה, בדיוק כפי שהתגייסה תרומה זו, החליטה ארה"ב באופן חד-צדדי לתקוף את הבסיס הצבאי הסורי של שירת, במחוז חומס, שם היו פשיטות הנאשמים עוזבות, משגר התקפה בלילה, עם חמישים ותשעה טומאהוק טילים שנותרו על ידי כמה ספינות שלהם נוכח הים התיכון.
בנקודה זו, יש לומר כי גם לא ההצהרות של ראשי המדינות והממשלות השונות בעקבות הטבח האמור, שהובילו לקריאה דחופה של מועצת הביטחון של האו"ם, כמו גם לאלה שמיד לאחר הדחייה של ההצעה להחלטה (ראו, למשל, את מה שהוכרז על ידי שגריר ארה"ב ניקי היילי במועצת הביטחון האחרונה הדחופה במיוחד, לפיה "כאשר האו"ם אינו ממלא את חובתו לפעול באופן קולקטיבי, יש מקרים שבהם מדינות נאלצות לפעול בכוחות עצמן", או, שוב, הצהרותיו של הצרפתי, פרנסואה דלאטרה, לפיהן"אנחנו מדברים על פשעי מלחמה עם נשק כימי: בואו נהיה ברורים, ההתקפה במחוז אידליב התרחשה באזור בו פועלים הצבא הסורי וחיל האוויר; גם מי שתומך במשטר אסד לא יכול למנוע את ההתקפות הברבריות הללו", והוסיף כי"חוסר פעולה אינו אופציה, אמינותנו כמדינות החברות עומדת על כף המאזניים", וכי"הגיע הזמן לפעול באופן קולקטיבי במועצת הביטחון"), שהוקדמה על ידי ארצות הברית, צרפת ובריטניה הגדולה, שאיתה תוקם ועדת" אד הוק "שתחקור את האירוע (באמצעות בקשה למידע מדויק על פעולות היום הפוגע, התוכניות של בריחת חיל האוויר הסורי, כולל שמות טייסים צבאיים המעורבים בפעולות, גישה לבסיסי האוויר מהם היו יוצאים וסדרת פגישות עם הגנרלים הסורים והנהגת דמשק, המאפשרת גם אפשרות לסנקציות מסוימות נגד אסד שמאז תחילת הסכסוך בסוריה בשנת 2011 הואשם מספר פעמים בשימוש בנשק כימי, למרות אמנת פריז משנת 1993 - שנכנסה לתוקף בשנת 1997 - מונעת את אחסונם, ייצורם השימוש באמצעות קביעת נהלי בקרה מונעים.
אבל ההתקפה האמריקנית של הלילה האחרון היא עובדה, וכדי לומר את האמת, היא כבר גרמה שתי תוצאות עם תוצאות לא ברורות: א) ההשעיה, על ידי ממשלת פוטין, על מזכר שיתוף הפעולה אשר בתוקף רק עם ארה"ב, כדי למנוע את סכנת התאונות בסוריה, היא תאפשר למוסקבה להגיב כנגד האיומים השונים שמגיעים הכוחות האמריקאיים (כמו למשל הפצצת טילים אפשרית אחרת); ב) שליחתו של פוטין לפריגאטה הרוסית אדמירל גריגורוביץ' RFS-494, חמושים בטילי שיוט של קליבר, במזרח הים התיכון (שם נמצאות גם שתי ספינות ארה"ב שמהן נמצאה ההתקפה הנדונה), לעבר נמל טרטוס הסורי, שבו מתגורר בסיס צבאי של הקרמלין.
בנוסף לבינאום המסומן והולך של הסכסוך, מנקודת מבט משפטית, אף שבשנים האחרונות הכריזו בריתות פחות או יותר עם חלק או חלק אחר של שחקנים בינלאומיים אחרים (איראן) וסעודיה, בין היתר, ברוסיה ובארצות הברית הנ"ל).
בניכוי שיקולים אלה, יש שני היבטים שבהם, עכשיו או מחר, עלינו לקחת בחשבון, וכאן אנחנו רוצים להזכיר: לפי סדר הזמן, מה שקרה בסוריה בנוגע לנשק כימי, ולאחר מכן את התגובה אמריקאי.
עם כמה הנחות הדרושות:
1) ניתוח טכני (משפטי, צבאי, פוליטי או אחר), לפעמים הסיכון להיות קר, כנראה רחוק מן האופי הטרגי של עובדות מסוימות, כגון אלה המדוברים: אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לגנות, אולם הם דברים, מעשים מתועבים שפוגעים באדם האנושי, בייחוד כאשר הוא מתגלמת בדימוי של ילדים מעונים ואזרחים לא חמושים;
2) כרגע אין גרסה של העובדות כי הוא השלישי ללא משוא פנים, ולכן מה שננסה לעשות הוא לנסות להציע תובנות נוספות, כי החל מההצהרות הרשמיות של השחקנים המעורבים, יכול להיות שימושי לדיון - יש לקוות - מודעים יותר, לפחות מנקודת המבט של שתי הקטגוריות הכלליות הנוגעות לעימותים מזוינים, דהיינו של "יוס בבלו" (שיובנו ככבוד לכללי המשפט בזמן, בדיוק, סכסוך) "יוס בלום" (הנוגע ללגיטימיות או אחרת של שימוש בכוח על ידי מדינה אחת או יותר בהקשר הבינלאומי).
המשך בסדר.
הפצצה הסורית: יש את "יוס ב bello" היה מכובד?
במתקפה האחרונה זו העניקה ממשלת סוריה את ההצדקה לפיה הפקדה של נשק כימי בידי המורדים נתקלה במטוס שלה, והיא מצאה תמיכה בגרסה זו ברוסיה, אשר באמצעות דובר משרד החוץ שלה , מריה Zakharova, הצהיר כי "ארה"ב הגישה החלטה על סמך דיווחים כוזבים; הצעת ההחלטה מסבכת את הניסיונות של פתרון מדיני למשבר, היא אנטי-סורית ויכולה להוביל להסלמה בסוריה ובאזור כולו". משרד ההגנה במוסקבה עצמו הסביר, גם באמצעות דוברו, איגור קונושנקוב, כי הזיהום בכימיקלים אכן היה תוצאה של פשיטה אווירית של כוחות הממשלה, אך נערכה על מחסן נשק כימי שבשליטת מורדים (ראה הצהרותיו שהושקו ב- YouTube: "אתמול, מהשעה 11.30 עד 12.30 שעון מקומי, ערך חיל האוויר הסורי מתקפה על מחסן תחמושת גדול של מחבלים וריכוז של חומר צבאי בפאתיו המזרחיים של ח'אן שיח'ון. בשטח המחסן היו בתי מלאכה שהפיקו תחמושת לנשק כימי").
אולם גם אם גרסה זו נכונה, אין די בהצדקה אוטומטית לעבודת הממשלה הסורית, שכן במקרה זה יש לנתח היבטים מסוימים לאור הקריטריונים שקבע המשפט ההומניטארי הבינלאומי, , בקונפליקט של מינים, יהיה קשה מאוד להטיל ספק בכך: זו האחרונה, למעשה, בניהול מבצעים צבאיים, קובעת לא רק שיש לשמור על האוכלוסייה האזרחית ללא כל התקפה, אלא גם על פעולה היפותטית, אשר יש להניח כי קיים צורך צבאי, וכתוצאה מכך, הגרוע האפשרי מהחוקים, חייב בכל מקרה להתבצע באופן פרופורציונלי, וכי כל תופעות לוואי (לרבות, כמו במקרה המדובר, הריגה בשוגג של אזרחים) חייבות להיות מוצדק על ידי היתרון הטקטי שהושג, אשר חייב להיות מדויק, בטון, ומעל לכל, בזמן, מבלי לגלות כל ההשלכות - מדיניות עתידית.
במקרה זה, מייד, בהנחה של השערת הפצצה בשוגג של הפצצת נשק על ידי ממשלת דמשק, ולהסתמך על כך, סביר יותר (לפחות בתקווה, במובנים מסוימים), מאשר התקפה ממוקדת, כדי להבין אם היתרון הצבאי המתקבל כתוצאה מהרס המחסן ותכולתו יכול להצדיק בדרך כלשהי את תופעות הלוואי שהיו יכולות להתרחש (אם הן היו צפויות), כפי שאכן התרחשו (כלומר, מקרי מוות נוספים) שמונים אנשים ופציעה - אפילו רצינית - של אנשים רבים אחרים).
לנוכח הדברים שנאמרו, ישנן שאלות רבות שעשויות להתעורר ולהגיב עליהן, אשר ניתן היה לנסות ולהבין אם, מבחינה משפטית, פעולתם של הכוחות הסוריים היתה כולה לגיטימית, מבלי לפגוע בכך שתמיד נדונו במלחמה למרבה הצער, אזרחים (כולל ילדים רבים) נהרגו או נפצעו קשה: האם ההתקפה הזאת קדמה לעבודת מודיעין? האם הנשק שהופקדו שם הוא בעל אופי וכמות כמו לקבל, בתמורה להשמדתם, כל אובדן אנושי בקרב האוכלוסייה האזרחית? האם זה באמת הכרחי להפציץ את המחסן הזה? האם יש יתרון צבאי קונקרטי ועכשווי ביחס לפרופורציה שנקטה?
ההתקפה האמריקאית: יש את "ius המודעה בלום" נכבד?
אולם באשר לתקיפת הטילים האמריקאית נגד הבסיס הסורי ממנו החלה הפשיטה האווירית המפלילה, קיים ספק לגבי הלגיטימיות המשפטית שלה, לאור העובדה שהיא התרחשה בהעדר אחת הדרישות שנקבעו באמנת האו"ם. (כלומר: הגנה על שלום וביטחון בינלאומיים - אולם במקרה זה יהיה צורך - או, במקרה הנוכחי, יהיה צורך בכך - המנדט של מועצת הביטחון וההגנה העצמית, של עצמו או של מדינה שחברה באו"ם עצמה) .
הנימוקים שניתנו על ידי נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לפיה למעשה, ההתקפה הייתה מתרחשת כדי להגן על הקהילה הבינלאומית - ובעיקר על ארצות הברית - מפני האיום הסורי על השימוש בנשק כימי, מוכנסים בעקבות הדוקטרינה כבר המיושמת על ידי ממשלת ארה"ב ב המלחמה בטרור
אם היא יכולה (וכיצד) להתברר ככופה (אך היא יכולה למצוא את סיבת הקיום שלה - ולכן סוג של הצדקה - באסימטריה האובייקטיבית של ההתנגשות הנוכחית עם הטרוריסטים), זה יכול להיות אפילו יותר להאריך את המושג להתערבות בסוריה, הן משום שכפי שהדברים עומדים, אין כל עדות לשימוש של אסד בנשק כימי (אם היו, אז אפשר היה להראות להם את דעת הקהל העולמית: אחרת, לקבל התקפה על אחד המדינה, שכמו היא או לא, היא ריבונית, פירושה הודאה בתוקפנות שרירותית כלפי כל אחד, ומקבלת, בדרך זו, את החזון של חלק, לפיו המשפט הבינלאומי הוא, בסופו של דבר, הזכות של רוב חזקים ולא יותר), ובגלל זה היינו עלולים להחליש את ממשלתה של אותה מדינה דווקא במאבקה נגד ארגוני הטרור.
מצד אחד, אם אין זה מסתורין שמספר הבית הלבן מעולם לא היה מזדהה עם האומות המאוחדות עצמה, אשר, כזכור, הוגדרו על ידי אותו הדבר, לאחר כניסתו לתפקידו בנשיאות האמריקאית "רק מועדון לאנשים שפוגשים, לשוחח וליהנות", מאידך גיסא, אין להתעלם מהאינטרסים הכלכליים העומדים בבסיס המשבר הסורי שתורמים - ולא במעט - להטיל כל כך הרבה צללים גם (ולא רק) על העובדות בפרשנות, שכן עניין זה, במובן זה, עלול לגרום להצהרותיו של רוברט קנדי זוטר, שוחרר על ידי אותו למגזין "Politico" בחודש פברואר 2016, לפיה "ההחלטה האמריקאית לארגן קמפיין נגד אסד לא החלה בעקבות ההפגנות השלוות של האביב הערבי של 2011, אבל ב- 2009, כאשר קטאר הציעה לבנות צינור גז בהיקף של עשרה מיליארד אירו שהיה אמור לחצות את ערב הסעודית, ירדן, סוריה ותורכיה".
אין ספק, שאירועי ימינו - אך לא רק - מראים מחד גיסא את הצורך ברפורמה באומות המאוחדות, המביאה בחשבון את הצרכים המשתנים ואת המציאות, שמאז שנות הקמתה היא ללא ספק השתנה; מאידך גיסא, את היעדרותה המוחלטת של האיחוד האירופי, חסר זהות משלו, של מערכת ההגנה המשותפת שלו (שהוכרזה לעתים קרובות אך עדיין רחוקה מלהיות קמה ומיושמת) ומעל הכל במדיניות החוץ שלה , שעדיין נותרה להכרזה של אנשים, שכמו במקרה זה, אפשר להבחין בחלקה המשוטט של ארה"ב, שחשיבותה אינה מוטלת בספק, אך במובנים רבים יש להניח מחדש את תנאי הברית, ולא באופן חד צדדי (כפי שטראמפ עצמו היה רוצה לעשות, מוכן לנתק חלק מהקרנות האמריקניות העוסקות כעת בנאט"ו ובאומות המאוחדות, להחיל חובות על סחורות ממוצא אירופי, ובאופן כללי, לבדוק הסכמי סחר עם השותפים הרגילים ) אבל על פי תוכניות שוות: לעשות אחרת, היה אומר להישאר זמן רב בחסדים של בחירות של אנשים אחרים, לסיים עם היותם קורבנות או, לפעמים, שותפים. אנו מקווים שסוריה אינה דוגמה עצובה.
(צילום: הצי האמריקני)
