קשר בין הליכים משמעתיים והליכים פליליים לאנשי צבא. העובדות של פיאנצה, אבל לא רק

(של מרקו ולריו ורני)
29/07/20

אירועי החדשות הסנסציוניים האחרונים שעניינם מצד אחד החקירות על צריף קרביניירי בפיאצ'נזה ("לבנטה") ומצד שני שעסקו בכמה קצינים בצבא, בחיל האוויר ובגווארדיה די פיננזה, בנוגע לכמה חוזים מזויפים, המיועדים לכאורה. דווקא לכוחות הצבא, הובילו קוראים רבים לבקש מאיתנו חוות דעת על הקשר בין הליכים משמעתיים לבין הליכים פליליים ביחס לצבא, ותוהים מדוע, בחלק מהמקרים, על פי מה שדווח על ידי עיתונות מסוימת, הם עדיין לא היו הוציא, לאחר זמן מה מגילוי העובדות שבמחלוקת, לפחות, אמצעי זהירות או משמעת נגד החשודים.

מבחינתנו, תמיד הובטח לנו כאלו שאף למצויינותם הועברו להליכים פליליים, מהסיבות הנבדלות ביותר, וזה מה שנמשיך לעשות גם במקרים אלה, אם כי עדויות המקורות עדויות נראות, במצבים מסוימים, בלתי ניתנות למניעה.

אך אנו עושים זאת מתוך אמונה אינטימית שמצד אחד, תהליך תקשורתי לעולם אינו יכול לצפות את השיפוטי (אם בכלל, לעזור לו באמצעות עיתונות חוקרת בריאה), מצד שני בראיות שוות, לעיתים ברורות, כי לעתים קרובות התברר כי חקירות רבות נשמעות "בועת סבון" לאורך זמן ועל פי ההתפתחות הנוהלת.

יתרה מכך, ללא שום מסמך הנוגע לא הראשון ולא השני לאירועים שהוזכרו, לא יכולנו, אפילו מרחוק, לנסות להבין מה קרה והשערה, אך ורק לצורך תרגיל אקדמי, ובכל מקרה עם כל אמצעי הזהירות הנדרשים, אחריות אפשרית של מישהו.

עם זאת, ולפיכך אם לדבר באופן כללי, יש לומר כי הקשר בין הליכים משמעתיים לבין הליכים פליליים, הנוגעים לצבא, עבר רפורמה קיצונית לאורך זמן.

"קו פרשת המים" היה התקליטור קוראת מדיה1, שהתקיים בשנת 2015: לפניו, למעשה, אם היה חייל נתון להליך פלילי, לא ניתן היה לקדם את הליכי המשמעת עד לתום הראשון, ואם היה כבר התחיל, היה צורך להשעותו. וזאת גם אם אחד הצעדים הקבועים בסעיף 915, סעיף 1 ל- COM (מעצר, מעצר, אמצעי כפייה זהירים המגבילים את חופש האישי, אמצעי זהירות מניעה או כפייתיים כגון למנוע מתן השירות, אמצעי מניעה זמניים, שיישומם אינו מאפשר לספק את השירות).

עם כניסתו לתוקף של החוק הנ"ל, לעומת זאת, המשמעת בעניין החזוי לעובדי ציבור, הכלולה בצו חקיקה מס '. 168 משנת 2001, ובאופן ספציפי יותר, זה המתייחס לסעיף 55-ט לאותו דבר.

על סמך זה - וזו נקודת המפנה, לעומת הקודמת - יש להתחיל, להמשיך ולהסתיים בהליכים משמעתיים הנוגעים לעובדות שביחס אליהן הרשות השיפוטית, גם בהמשך להליך הפלילי.

הוראה זו, לעומת זאת, כפופה לחריגה, כאשר קיימים קשיים מיוחדים בחקירה לבירור העובדות: האמנות הנוכחית. 1393 של הקוד הצבאי, ששונה, למעשה, בהתחשב במה שנאמר זה עתה, קובע כי על מה שהכי מעניין כאן, "בגין עבירות משמעת בעלות כובד רב יותר, העונש במסירת קפדנות כאמור בסעיף 1362 או בסנקציות משמעת של המדינה כאמור בסעיף 1357, הרשות המוסמכת, רק במקרים של מורכבות מסוימת לוודא את העובדה המוטלת על החייל או אם בעקבות תוצאות החקירות המקדימות אין מידע מספיק לצורך הערכת המשמעת, פותחת בהליך המשמעתי בסופו של הדין הפלילי.".

לפיכך, במקרה שהעובדות השנויות במחלוקת בהליך הפלילי גוררות, אפילו ברמה משמעתית, את העונשים המקסימאליים הצפויים (מתן קפדניות או סנקציות ממלכתיות), ההליכים הנוגעים להיבט שני זה יושעו אם חקירות האמור לעיל מורכבים במיוחד, או כאשר לממשל אין בעקבות גורמים ראשוניים מספיק גורמים כדי להגיע להערכה משלו.

באותו מאמר, מיד לאחר מכן, עדיין נאמר כי: "עם זאת, ההליך המשמעתי אינו מקודם ואם הוא כבר התחיל, הוא מושעה עד למועד בו ידע המינהל על גזר הדין או על הצו הפלילי הבלתי ניתן לביטול, המסיים את ההליך הפלילי או של הוראת הארכיון. במקרה שמדובר במעשיו ובהתנהלותו של החייל במילוי תפקידו, במילוי חובותיו וחובות השירות", ובכך מתן חריגה חשובה נוספת מהפעולה המשמעתית המחייבת של הצד המעוניין.

ברור שאם מצד אחד כל האמור נכון, יש להדגיש כי במקרים האמורים (השעיה או אי פתיחה בהליכים משמעתיים), המינהל רשאי בכל מקרה, עד להליך פלילי, להחליט לאמץ את השעיה מונעת מהשימוש האמור בסעיף 916 COM2; בעוד שהוא יצטרך ליישם זאת חובה, המכונה באמנות. 915 COM3, במקרה שהחייל הנחקר היה נתון לאמצעי המגביל את חירותו האישית, פסילה או כל סוג אחר, כגון הפיכת השירות לבלתי אפשרי, עם ההבהרה הנדרשת, שבכל מקרה, במקרים כאלה, לעולם לא ניתן היה לדבר על סנקציות אלא, למעשה, של אמצעי "זהירות".

אם מדובר בקצרה בשיקולים טכניים שיכולים לתרום להבטיח שכל קורא, קשוב ורצון, יוכל להגדיל את הידע שלו על התמונה הכוללת, מהיבטים אחרים יש לחזור על כך שבפנורמה כללית שמבחינת רבים זה יכול להיראות, ואכן, להיות מייאש (ראה למשל את רעידת האדמה שהרעידה את מערכת המשפט, עם פרשת פלמארה, אלא גם עם פרשת ברלוסקוני, ולא רק), אנו נמנים עם אלה שלעולם לא יאבדו אמון מוסדות ככאלה. ג'ובאני פלקונה עצמו, שלדבר על המאפיה, היה לעתים קרובות גם "ביקורתי" (בצדק) לאותם (מוסדות), זיהה שלמרות הכל, היו טובים: "המאפיה בשום פנים ואופן לא מנוצחת. זו עובדה אנושית וכמו כל עובדות אנושיות יש לה התחלה, וגם יהיה לה סוף. במקום זאת, עלינו להבין שמדובר בתופעה חמורה מאוד וחמורה ביותר ושניתן לנצח אותה לא על ידי דרישת גבורה מאזרחים חסרי ישע, אלא על ידי מעורבות בקרב זה בכל הכוחות הטובים ביותר של המוסדות.".

ללא כל האמור, בהחלט הכרחי שאירועים דומים ישמשו לבחינה מדוקדקת של הרפורמות האפשריות שיבוצעו (קריטריונים לקידום הקריירה. בראש ובראשונהלמעשה, זה אבסורד לקרוא על התקדמות או ציון לשבח שקשור, ככל הנראה, למספר המעצרים, מכיוון שאז יש להעריך את הכל בסוף הניסויים) או, ברמת המנטליות, לשנות את הגודל “קריירה כמטרה בפני עצמה"4.

אך מעבר לספק - הלגיטימי - שבמקרים כמו אלה שצוטטו אך גם באחרים, הם יכולים לנבוע גם מהיבט מוסרי גרידא (נכון או לא נכון, למשל, שמנהיגי הנשק המעורבים, מעבר הכל, להתפטר?), יש צורך להישאר איתנים באמון שבאמצעותם להסתכל עליהם (מוסדות) ולפנות אליהם. למה, לנוכח פרקים שיכולים להעמיד קבוצות שלמות של גברים ואת מה שהם מייצגים באור רע, ישנם אינספור אחרים אשר להיפך, מציבים את אותם גברים ברמה אחרת מרבים, כדוגמה להמשך ולחקות. בוודאי, להתגאות בו. כעם, כעם.

מתוך מחשבה - להישאר בנושא המאבק במאפיה - דבריו של קפטן לסט, שכתבו בפוסט בפרופיל הפייסבוק שלו ב- 13 ביולי (יום השנה להקמת הקרביניירי): "#13 ביולי 1814 הקמת בית הספר #נשק של #משטרה השמלה הייתה כחולה, בבד צמר, מגפיים שחורים, כובע גבוה מחודד, והקוקדה הכחולה של #Savoia בחזית והיו חמושים בקרבין ובחרב.
כן אנחנו עדיין כאן, עם ראש מורם, מסתכלים לך בעיניים.
#קפטן אחרון".

וכפי שנכון לקראביניירי, זה בהחלט חל על כל שאר המוסדות: עם ראש מורם, מביטים לאזרחים בעיניים.

1 חוק 124/2015 המכיל "משלחות לממשלה בדבר ארגון מחדש של הממשלים הציבוריים", שפורסם בכתב העת הרשמי מס '. 187 מיום 13 באוגוסט 2015.

2 סעיף 916 השעיית זהירות אופציונלית הקשורה להליך פלילי: 1. ניתן להחיל את השעיית הזהירות על חייל אם הוא הואשם בעבירה שעלולה לגרום לאובדן הדרגה.

3 סעיף 915 השעיית זהירות חובה: 1. ההשעיה המזהירה מהעבודה מוחלת תמיד על החייל אם יאומצו נגדו אלה: א) מעצר או מעצר; ב) אמצעי זהירות בכפייה המגבילים את החופש האישי; ג) אמצעי זהירות אינטרדיקטיביים או כפייתיים, כגון למנוע את מתן השירות; ד) אמצעי מניעה זמניים, שיישומם אינו מאפשר לספק את השירות. 2. ההשעיה החובה מפסיקה עם ביטול האמצעים הקבועים בסעיף 1, מבלי לפגוע בסמכות הממשל להחיל את ההשעיה האופציונלית ((...)), אם הביטול עצמו לא הוזמן מחוסר ראיות חמורות. של אשמה.

4 ראה את הראיון שנתן התובע הצבאי בבית המשפט לערעורים של רומא, מרקו דה פאוליס, זמין בקישור https://www.corriere.it/cronache/20_luglio_25/carabinieri-piacenza-procu...