התחרות החזקה על גישה למשאבי טבע ימיים ותת-ימיים והטענות הנובעות מכך על תחומי עניין מראים כיצד מרחבים ימיים הפכו לבסיס לרווחה הכלכלית (ולכן החברתית) של מדינות. המתחים הנובעים מהתחרות החריפה הזו מלמדים שוב כיצד להיבטים הכלכליים יש השלכות חמורות על היחסים הבינלאומיים העכשוויים, ולכן גם על ההיבטים הביטחוניים של כל אומה.
עד כה, מעט מאוד מדינות (ואין מעצמות) שואפות לכלכלה יבשתית בלבד או בעיקרה, בעוד שכל האחרות הבינו את הפוטנציאל והיתרונות של "הכלכלה הכחולה". לבסוף, מובן כי המירוץ אחר הגישה למשאבי אנרגיה תת ימיים מתווסף, למשל, לצורך להבטיח חופש ניווט לאורך נתיבי ימי מסחריים, לצורך לספק אבטחת קווי תת ימיים של תקשורת דיגיטלית וצינורות. המובילים גז ונפט מנקודת המיצוי לנקודות העיבוד. בעצם, כל דבר שמאפשר למדינה לצמוח ולדאוג לרווחת אזרחיה. מרחבים ימיים הפכו אפוא למקור הכרחי של עושר וצמיחה, שכדאי להגן עליו, בכל מובן.
גם מסיבות אלו הדיפלומטיה, על מנת להקל על החיכוכים וליצור רשת של יחסי ביטחון, שמה יותר ויותר את הדגש של פעולתה על ההיבטים הימיים הן ביחסים הבילטרליים והן ביחסים בינלאומיים.
בהקשר זה, אנו יכולים לזהות שלושה מגזרים אשר, יותר מאחרים, מהווים נושא בעל עניין ספציפי ואשר עלולים לעורר משברים בעלי חשיבות מסוימת: הטריטוריאליזציה של הים, האתגרים שמציבים הדיג הבלתי חוקי והפשיעה הימית, האיומים על חופש הניווט.
הטריטוריאליזציה של הים
היכולת לגשת למשאבים ימיים ותת ימיים מקבלת חשיבות הולכת וגוברת בסדר היום הלאומי ועומדת בבסיס פיתוח כלים המיועדים לשמירה על אינטרסים לאומיים, כלכליים וביטחוניים בתחום הימי. הניצול של דגים, אנרגיה ומשאבי מינרלים של הים עלול להכפיל את סיבות למתיחות בינלאומית, שבבסיסן יש לעתים קרובות טענות על הרחבה בלתי חוקית של השטחים הימיים שלהם, שאינם מתחשבים במשפט הבינלאומי.
אמנת האומות המאוחדות לחוק הים (UNCLOS), שכיבה 2022 נרות בשנת 40, הכניסו כללים המאפשרים לתחום מרחבים ימיים ולזהות את הזכויות והחובות של מדינות החוף. למרות הניסוח הנפוץ הכללי, מדינות מסוימות, כמו הודו, סין וברזיל, אימצו פרשנויות שונות.
בקצרה, UNCLOS מגדיר שלושה סוגים של מרחבים ימיים. המים הטריטוריאליים, הנמשכים עד 12 מיילים ימיים מקו הבסיס (או החוף). במים אלו קיימת זכות מעבר תמים (כלומר ללא ביצוע פעילות כלשהי) לספינות המנופות דגל זר. לאחר מכן ישנו אזור רציף, המשתרע על פני 12 מיילים ימיים נוספים. באזורים אלו הפונים לחוף, מדינת החוף יכולה להפעיל פיקוח משטרתי, מכס, בריאות והגירה. ישנו גם אזור כלכלי בלעדי (EEZ), המשתרע על עד 200 מייל ימי, ובתוכו מדינת החוף היא בעלת שורה של זכויות וחובות (קרא "אזור כלכלי בלעדי וכוח ימי").
חשיבותה הכלכלית והגיאופוליטית נראית ברורה: בתחום זה מדינת החוף מפעילה, בין היתר, זכויות ריבוניות לחקור ולנצל, לשמר ולנהל את משאבי הטבע של קרקעית הים כמו גם את עמוד המים שמעל. בתחום זה יש למדינה גם סמכות שיפוט וזכויות בלעדיות על התקנת איים מלאכותיים, על מחקר מדעי ועל מניעת זיהום ימי.
קודיפיקציה זו של האזורים הימיים אפשרה, עם זאת, לבחון מחדש במידת מה את עקרון החופש המוחלט של הים, ששלט בתעבורה הימית מאז תקופתו של גרוטיוס, על מנת לספק מכשירי ערבות ופיקוח משפטיים בינלאומיים שיאפשרו מסדיר את הגישה למשאבים ימיים מבוקשים יותר ויותר. בדרך זו, אם מחד גיסא הצליחה לשמור על החופש בים הפתוח, הגדרת המגבלות הימיות אפשרה מאידך גיסאהופעתן של עילות חדשות למחלוקת בין מדינות החוף, להוטים להגדיל את הפוטנציאל הכלכלי והאסטרטגי שלהם, והעדיפו את התופעה המכונה טריטוריאליזציה של הים.
עם זאת, פני הים והמים הבסיסיים הם כבר לא היחידים שיש להם משמעות מסחרית, תעשייתית או גיאופוליטית. עם ההתקדמות הטכנולוגית, למעשה, אפילו המשאבים בעומקים גדולים מאוד ומתחת לקרקעית הים כבר אינם ניתנים להשגה, והדבר יוביל כצפוי למחלוקות נוספות על ניצולם. לגבי שטח ותחום סייבר, אז גם הים העמוק ייצג יותר ויותר מגזר בעל עניין כלכלי ואסטרטגי משמעותי ולכן, מקור לאתגרים אפשריים לביטחון הבינלאומי.
דיג לא חוקי ופשע בים
התחום הימי, יותר מתחומים אחרים, מדגיש את החיכוכים הנובעים ממימוש הריבונות הלאומית. כאלה הן, כאמור, הזכויות לניצול אזורי חוף, ההכרה באזורים כלכליים בלעדיים וגישה למשאבים המצויים בים הפתוח, כטובת הכלל.
אבל מרחבים ימיים הם גם סביבה שברירית, שיש להגן עליה ולכבד אותה, בדיוק משום שהיא מקור לרווחה אוניברסלית. שם דיג לא חוקי, למשל, היא נגע שמדלדל גם את מלאי הדגים וגם את המערכות האקולוגיות הימיות. נוהג שיש לו השפעה כלכלית מדאיגה מכיוון שהוא לא רק מונע מקהילות דייגים רגילות עבודה ורווח, אלא גם עלול להוביל ל מאיים על הביטחון התזונתי של אוכלוסיות שלמות ולכן, זה יכול להיות הטריגר למשברים בינלאומיים עמוקים. התופעה אינה מבוטלת שכן, לפי הארגון האמריקאי ללא מטרות רווח צפו דייג גלובל, מהווה כ-20% מהתפיסות השנתיות העולמיות. לכך מתווספות הלכידה הבלתי חוקית של דגים מוגנים ויונקים מימיים והאלימות האמיתית שמובילה להרג בעלי חיים רק כדי להוציא חלק מהם (ראה סנפירי כריש).
בנוסף לביזה בפועל של חיות הדגים, ישנם איומים ערמומיים נוספים הקשורים לאינטרסים של עבריינות הפועלת בים ומערערת את האיזון הבינלאומי המעורער. כזה הוא תופעת פיראטיות שבזכות פעולתם הנחרצת של כמה ציים צבאיים הפחיתה את האיום שלו, אך לא נעלם מנתיבי הסחר הימיים ועדיין מאופיין ברמת סכנה גבוהה. בהקשר זה יש להדגיש כי אזור מפרץ גינאה, החשוב לתעבורת נפט עם מסופי חוף, ידוע כאחד האזורים המסוכנים ביותר בעולם לספנות מסחרית. לתת את ממדי התופעה, לפי ההלשכה הימית הבינלאומית (IMB) בשנת 2020 במפרץ גינאה בלבד התרחשו התקפות על ספינות סוחר שהובילו לחטיפת 128 צוותים, שהוחזקו כבני ערובה כדי להבטיח את תשלום הכופר. וזה מתייחס רק ל-25% מהעליות באזור (קרא "חוסר היציבות באפריקה והשלכותיה הגיאופוליטיות"). לגבי שאר האזורים הרגישים של כדור הארץ, יש לזכור שבשנת 2021, מתוך 317 מעשי הפיראט שדווחו בעולם, האזור ההודו-פסיפיק (אזור סינגפור-מיצר מלאקה) הסתכם ב-57 תקריות. זה לא מפתיע, כמו שאני נקודות חנק הם המקומות המועדפים להתקפות על סוחרים. כזה הוא, למשל, אזור קרן אפריקה שמאז 2010 ראה גם בתחום זה את המשך המחויבות האפקטיבית של יחידות צבא איטלקיות להתמודד עם הבעיה.
למעשה, הסחר הבינלאומי ניזון ללא הרף מהיקף סחר מדהים, המתרחש בעיקר דרך הים. לא במקרה הביטוי "ללא משלוח, ללא קניות", כדי להדגיש את ההשפעה שיש לסחר הימי על אורח החיים שלנו. כיום, לפיכך, פיראטיות נותרה האיום העיקרי על זרמי הסחר דרך הים. זהו איום רב-גוני, שכבר אינו כרוך רק בעלייה על ספינת המסחר והבאים הבאים בקשת כופר, אך עשויה לכלול את האפשרות להשתמש בספינות פצצה נשלטות מרחוק כדי לאיים על בעל הספינה "מרחוק". ההשתלטות על ספינת הסוחר, באמצעות חדירת האבטחה האלקטרונית והניווט של המטרה, מייצגת עוד מסוכן. חידוש, הדורש עדכון מדוקדק של אמצעי הנגד שננקטו עד כה, על מנת להגביר את אבטחת ה-IT של המערכות המובנות.
לבסוף, יש להדגיש כי תופעת הפיראטיות הולכת יד ביד עם האיום של טרור ג'יהאדיסטיות, רחוק מלהכחד, שהכנסותיהם מפעולות הפיראטים מייצגות את אחד ממקורות המימון. דוגמה היא הקבוצה בוקו חראם בדלתא של ניז'ר והקבוצה אבו סיאף (המזוהה עם המדינה האסלאמית) בפיליפינים. בהקשר זה יפעילו המחבלים מעין "מתקפה על הכלכלה העולמית", שזרימות ימיות הן אחד מעמודי התווך העיקריים, אם לא העיקרי שבהם. לקנוניה ההולכת וגוברת בין פיראטיות וטרור, המאפשרת לשלב את הידע הימי של פיראטים עם כישורי התכנון והביצוע של טרוריסטים, עשויה להיות בעלת אפקט מכפיל, עם השלכות אנושיות וכלכליות משמעותיות, שתדלק את הסיבות לסכסוך הבינלאומי.
איומים על חופש הניווט
כל המכלול של פעילויות פליליות אלה אינו מצליח להשפיע לרעה על אבטחת נתיבי הסחר הימיים, ולכן, על הכלכלות הלאומיות של העולם. אכן, לכל הגבלה על חופש הניווט יש השפעה גלובלית ישירהלא רק בטווח הקצר אלא גם בטווח הבינוני. משבר תעלת סואץ, למשל, (קרא "החשיבות הכלכלית והגיאופוליטית של תעלת סואץ”) הוכיח כמה שרשראות האספקה הנוכחיות תלויות בשימוש חופשי של קווי תקשורת ימיים, שדרכו נוסעות 90% מהסחורות בעולם, על פי נתונים מ הארגון הימי הבינלאומי (IMO). מדובר בתנועת משא עצומה שעוברת דרך הכבישים המהירים הנוזלים הללו על בסיס יומי.
בשל התלות העצומה שלה באספקת משאבים וחומרי גלם, איטליה חשופה במיוחד לכל פעולות המפריעות לנגישות החופשית של נתיבי תקשורת ימיים. בשנת 2018, למשל, 79,3% מהסחורות האיטלקיות שיוצאו לעולם נסעו בדרך הים, אחוז שעולה ל-95,9 אם ניקח בחשבון רק מדינות שאינן מאיחוד האירופי (קרא "הגנה על האינטרסים הלאומיים בים").
מצב שניתן להבחין בו (בדרגות שונות של אינטנסיביות) גם עבור שאר העולם ובפרט עבור כל המדינות המתועשות שללא אפשרות יבוא חומרי גלם וייצוא סחורות מיוצרות דרך הים, יספגו דומינו השפעה שתביא את הכלכלות המתאימות לאחד משבר חמור בזמן קצר מאוד.
כדי להבטיח חופש ניווט באזורים שבהם עוברות ספינות סוחר, המדינות הנוגעות בדבר מתגייסות באופן פעיל בעיקר באמצעות יוזמות רב לאומיות משותפות, במטרה להגביר את האפקטיביות הכוללת של ההתערבות אך גם להפחית את העלויות הנלוות.
מסקנות
כדי להבטיח שגשוג לאומי, כל מדינות החוף עומדות שיפור הציים שלהם והגברת פעילות המעקב והבקרה בים. בין אלה לא רק אלה שיש להם מאות שנים של מסורות ימיות, אלא גם מדינות שהופיעו לאחרונה מעבר לחופיהן. כמו למשל סין, שיצרה תוך כמה שנים צי משמעותי מבחינה כמותית ואיכותית (קרא "סין מוסיפה פיון ללוח השחמט ההודו-פסיפיק"). אבל זה לא היחיד, בהתחשב בכך שגם הודו, דרום קוריאה, יפן וטורקיה מקרינות את עצמן בשכנוע על התיאטראות הימיים בעולם (קרא "הודו מביטה לעבר הים","חידוש הצי היפני","שני הפנים של הגישה הטורקית").
הימים והאוקיינוסים של העולם רואים אפוא נוכחות הולכת וגוברת של ספינות צבאיות כדי להגן על האינטרסים הלאומיים שלהם. המגמה העולמית היא לבנות יחידות רב תכליתיות על ידי שילוב טכנולוגיות חדשות (מל"טים, רובוטיקה, בינה מלאכותית) הם מוסיפים ערך מבצעי ל"מערכת כלי השיט", שתמיד הייתה הכלי היחיד עם יכולות אמיתיות משלוח.
בקרב הציים של העולם, אותם מעטים המסוגלים לפעול עם קבוצות נושאות מטוסים, המאפשרות את הקרנת כוח במרחק ניכר ממדינת האם. זה קבוצה קטנה מאוד של מדינות, כולל איטליה, שיכול לפעול לאורך זמן באזורים ימיים בעלי עניין לאומי.
מנקודת מבט מבצעית, למעט עימות בעוצמה גבוהה בין הציים העיקריים, מדובר ביכולות למנוע פעולות של אנטי גישה / אזור מניעה (A2/AD) על ידי כל יריב באזורים מסוימים בעלי עניין לאומי.
החיפוש אחר אחד מצב הכוח הימי משפיע גם על ארגונים כמו האיחוד האירופי, מעוניינת להתבסס כשחקן עולמי במגזר הימי המעוניין לתרום לביטחון הבינלאומי. עובדה היא ש-90% מהסחר החיצוני של האיחוד ו-40% מהסחר הפנימי שלו מתבצע דרך הים. מכאן נובע ה מודעות לכך שביטחון הימים והאוקיינוסים הוא בעל חשיבות עליונה עבור הסחר החופשי, הכלכלה ורמת החיים של האיחוד האירופי. בגיאופוליטיקה, למעשה, התדמית הבינלאומית והיכולת להקרין כוח פירושם להיות בעל משקל חוזי בסוגיות אסטרטגיות מרכזיות.
בשנת 2014, לפיכך, היא אישרה את אסטרטגיית הבטיחות הימית שלה (EUMSS), אסטרטגיה המתעדכנת באופן רציף על בסיס התפתחות המצב הבינלאומי. זהו מסמך שאיפשר ליזום צעדים הקהילתיים הדרושים לעדכון הכלים הדרושים להתמודדות עם איומי הניווט והסחר הבלתי חוקי (סמים, נשק, פיראטיות,...).
דגם אחד הוא EUNAVFOR סומליה (מבצע "אטאלנטה") שבמימי הים האדום, מפרץ עדן ומערב האוקיינוס ההודי, יכול לסמוך על יחידות ומטוסים ימיים אולטרה-מודרניים לצורך מעקב, זיהוי והתמודדות עם חשודים. פעילויות המיוחסות לתופעת הפיראטיות ומהווה דוגמה לכך דיפלומטיה ימית פעילה ויעילה ביותר. בהקשר זה, ב-12 השנים שחלפו מאז הפעלתו, השתתף חיל הים עם 26 יחידות שטח ו-8 פעמים הופקד פיקוד המבצעים בידי אדמירל איטלקי, כלומר. התפקיד החשוב שמילא הכוחות המזוינים באגן יסוד לאינטרסים הלאומיים ולמען אשכול יורד ים איטלקי.
אך אחזקת צי מודרני המסוגל להתמודד עם פעילותו של היריב מחייבת מאמץ כלכלי לתכנון, לימוד, בנייה ותחזוקה תפעולית של הספינות המאפשרות למדינה להיות נוכחות בים המעניינים, הגנה על תנועת הסוחרים הלאומית וכדי להבטיח את הביטחון הלאומי הכולל. מאמץ שחייב למצוא תשובה ב תמיכה של פוליטיקאים ואזרחים, דרך הבנת הדינמיקה הקשורה לכלכלה הבינלאומית וה מודעות לתלות של האדם בים.
בעולם שמאופיין יותר ויותר בתחרות עצבנית (אנרגיה, סחר וכו'...), ביטחון בינלאומי עובר דרך אבטחת המרחבים הימיים העולמיים. הפוליטיקה חייבת לשים לב למצב הזה ולכן לאפשר לכלים העומדים לרשותה, הפועלים במקצועיות וביכולת גבוהה בתחום הימי, לקבל תצורה בהתאם לאיומים העומדים לפניה. בקיצור, הפוליטיקה נקראת להבין שבעשורים הקרובים, כלי חיל הים האווירי יהיה בחזית להגן על האינטרסים הלאומיים ולתרום, שוב, את תרומתו המשמעותית לביטחון הבינלאומי.
כפי שקבע ג'יימס דונלד היטל "...הדרך שעבר האדם בהיסטוריה זרועה בכישלונות של אומות אשר, לאחר שהשיגו שגשוג, שכחו את תלותן בים...".i בתקופה היסטורית בה מתרבה התחרות על משאבי האנרגיה והגישה לשווקים בים ומתחזקים האיומים הטרנס-לאומיים, בה פעילויות הקשורות לפשע מאורגן, סחר בבני אדם, פיראטיות וטרור, הנעזרים לעיתים קרובות בדגלי נוחות או פשוט לזלזל בכללי המשפט הבינלאומי, איןאין ספק כי מבטו של מקבל ההחלטות הפוליטי חייב להיות מופנה בתשומת לב יתרה בעיקר אל היםהן כדי להיות מסוגלים לתרום את תרומתנו לביטחון הבינלאומי והן למען האינטרסים של התנועה המסחרית שלנו ושל כל מכלול האינטרסים הלאומיים הבסיסיים שלנו.
i בריגדיר גנרל JD Hittle (10 ביוני 1915, 15 ביוני 2002), נאום שנשא בפילדלפיה, 28 באוקטובר 1961.
צילום: הצי האמריקני
